Daddy Or Death?

פרק 8

פרק 8:

~נקודת המבט של לואי~
"נו שר כמה זמן את מתכוונת להיות איתו שם? אני מת פה!" צעקתי בטלפון ושמעתי אותה מצחקקת. "מה את צוחקת? אני משתגע פה! עומד לי ואת לא פה וגם הארולד לא פה שאגב לא קיבלתי ממנו כבר חודש! אני מת פה שר תחזרי כבר ותחזירי אותו איתך אני מתגעגע אליו כל כך." צרחתי ונשמע צחוק מעט מרושע בקו. "לא נתת לי כבר שבועיים!" היא צעקה והעצבים שלי עלו לשמיים. היא לא קיבלה ממני שבועיים אבל יש לה לאן ללכת, יש לה את הדני הזה שלה. לי אין! יש לי אותה שלא שכבנו כבר שבועיים, ויש את הארולד... אין את הארולד. נשמתי עמוק ואמרתי: "נדבר על זה כשתחזרי לבית עם הארי, תעשי את זה מהר. ביי שר." ניתקתי את השיחה והתיישבתי על הספה נאנח. הלוואי וכל הסיפור הזה יגמר ואני והארולד נחזור למה שהיה קודם.

שכבתי על הספה מביט בתקרה, חושב על הארולד ללא הפסקה. כבר 4 בצהריים ולא הוא ולא שר דיברו איתי. הם בטח הלכו לעשות משהו מהנה והחליטו להשאיר אותי פה לבד כדי שאני אסבול. הארי מסוגל לעשות את זה כשהוא עצבני, הוא יכול לגרום לי לסבול, לסבול בדרכים שאני אוהב. המהמתי ודמיינתי את הארי מענה אותי במגע אצבעותיו הארוכות והעדינות. כל נגיעה שלו זה עינוי אחד גדול. הכי קשה זה כשהוא משאיר אותי קשור למיטה ערום לבד עם זין עומד והוא הולך לו לעיסוקיו. זה עינוי כל כך מחרמן ואם הוא רוצה הוא גם יכול לעצור אותי לפני גמירה ומחזיק אותי קצר עד שהוא רוצה שאני אגמור.

הרגשתי את הזין שלי מתקשה ונעמד, לוחץ על המכנס שלי וכמעט קורע אותו. אני נאנח מהמחשבה שיש סיכוי שהארי יבוא ויעזור לי. זה סיכוי קטן, אבל עדיין סיכוי כלשהו.
לפתע התחלתי לחשוב, מעניין אם הוא גם מכין לי משהו ליום הנישואין. לא אין סיכוי, הוא כל כך מאוכזב ממני שאפילו אם הוא הכין משהו הוא בטח זרק אותו לעזאזל. נאנחתי והחלטתי שאני לא הולך לאכזב אותו שוב, אני אעשה לו ארוחת ערב ליום הנישואין, את הארוחה שגרמה לו להתאהב בי, אולי הוא יסלח לי. אני מתכוון לפצות אותו על הכל, שהוא יבכה מרוב אושר.

הזמן עבר מהר ונותר רק עוד שבוע ושלושה ימים ליום הנישואין שלי ושל הארי. היחסים בינינו מעט השתפרו אם לומר את האמת. שר כמובן חזרה בלעדיו לבית באותו יום אך נראתה מאושרת. היא לא אמרה עליו שום דבר מלבד זה שהם השלימו והכל בסדר ביניהם. באותו לילה לא הצלחתי להירדם. החלטתי לנסוע לבית של אן, אמו של הארי ולדבר איתה.

השעה הייתה 2 וחצי בלילה וכבר הייתי בדרכי לבית של אן. לאחר כחצי שעה של נסיעה מייסרת מגעגועים וכמעט תאונה, הגעתי לשם ודפקתי בדלת. היא נפתחה לאחר כמה שניות וראיתי את אן מביטה בי ישנונית. "היי לואי, קרה משהו? ממש מאוחר והארולד כבר ישן." היא אמרה בקול עייף והנהנתי קלות. נכנסתי לתוך הבית ולחשתי: "אני רק רוצה לראות אותו, אני רוצה לראות שהוא בסדר." היא הנהנה ואמרה: "אתה יכול להישאר לישון כאן ותצא בזריחה לבית שלכם." ולאחר מכן הלכה לחדרה. עליתי לחדר של הארי בחשש. הדלת הייתה פתוחה מעט ואור חלוש בקע ממנה. פתחתי את הדלת לגמרי ומצאתי את הארי שוכב על המיטה משחק בטלפון שלו. "הארולד?" לחשתי וראיתי איך הוא בפתאומיות מרים את ראשו ומביט בי בתוך החושך שבחדר. נכנסתי וסגרתי את בדלת. התקדמתי אל מיטתו והתיישבתי עליה. "מה אתה עושה פה?" הוא שאל בשוק. רק פניו הוארו באור של הטלפון וראיתי את עיניו בורקות כאילו הוא עומד לבכות. תפסתי בפניו ובלי להגיד מילה הצמדתי את שפתינו לנשיקה כוחנית. כשחזרתי הביתה יום לאחר מכן הארי אמר לי משפט שנחקק לי בזיכרון: "אני אחזור, אני מבטיח."