הכל משתנה

פרק 1

ספיר התיישבה על הספה החומה שכבר ממזמן לא נראה חומה באמת, העור מתקלף וחלקים ממילוי הספה בולטים. אבל זה לא הפריע לה, היא הייתה רגילה. אחיה הגדול, איתמר, התיישב לידה ובהה בקירות שמזמן לא נראו לבנים, בפינות איפה שהתקרה שפגשה שני קירות יחד, היה כתם תמידי. איתמר זוכר איך שכל חורף מחדש, אבא שלו היה עולה על סולם ומנסה לפתור את בעיית הנזילה. "הפעם אני אצליח!" תמיד היה נחוש בדעתו, אך תמיד קרה שלאחר שעות ספורות היה איתמר חוזר לסלון כדי לראות את הדלי האדום הישן והמחורר מונח מתחת למקור הנזילה עם סמרטוט שכבר איבד את צבעו מונח מתחתיו. 

איתמר אומנם היה גדול מספיר בשלוש שנים, אך שניהם היו קרובים מאוד. הוא זוכר איך בלילה כשהייתה קטנה -בת חמש לפי זיכרונו- שהיה חשוך ולא הדליקו אור כדי לחסוך בחשמל, הוא היה בא לספיר כדי שלא תפחד ויחד הוא היה מספר לה סיפורים על ממלכות שונות, נסיכים ונסיכות, דרקונים ואבירים ועוד כל מיני דברים דמיוניים. הכל רק שתשכח מחוסר המזל של המשפחה שלהם. וזה עבד. כל לילה ספיר הייתה מחכה לרגע שהשמש שוקעת כדי להתכרבל מתחת למיטה עם אחיה הגדול -שהיה גדול ממנה רק בשלוש שנים ושתמיד הרגיש לה שיותר- כדי שיספר לה סיפורים. היום היא בת חמש עשרה, היא לא מתעניינת יותר בסיפורי האגדות של איתמר אך נהנית לשמוע על החוויות שלו בתיכון, והיא מספרת לו את שלה בחטיבה. 

היום היה עוד ערב רגיל בבית משפחת רוזן, השעה הייתה שמונה בערב, ספיר בדיוק סיימה לנקות ולייבש את כל הכלים של ארוחת הערב. היה חושך בחוץ, אוקטובר התקרב בצעדי ענק וכבר היה קר. ספיר ואיתמר יושבים להם על הספה מכוסים בשמיכה שסרגה איימם כשהייתה בהריון עם ספיר. איתמר נשם נשימה ארוכה ואז פתח בשאלה,

"מתחילים איתי או איתך היום?" הפנה את מבטו לאחותו הקטנה שהייתה מכוסה היטב בשמיכה.

"אתמול התחלנו איתי אז נתחיל איתך היום" היא נעמדה ישר ואמרה "אני אלך להביא את הנרות"

לאחר מספר שניות ספיר חזרה ובידיה שני נרות על צלחת זכוכית וגפרורים. היא הניחה את הנרות על השולחן הקטן מעץ בלוי שהיה מונח לפני הספה -שולחן זה הם קיבלנו מתנה לבר המצווה של איתמר- והדליקה אותם בעזרת גפרור. היא התיישבה לצידו של איתמר וכיסתה את עצמה שוב.

"איך היה היום שלך?" היא שאלה אותו עם התעניינות רבה.

"היום שלי היה מתיש" הוא נאנח. "הלכתי לבית הספר, בשעה הראשונה היה לי היסטוריה וישר לאחר מכן שלוש שעות מתמטיקה, בהפסקות הסתובבתי עם דן, אוריה ונעמה ובשאר השיעורים פשוט ניסיתי להישאר בחיים. המורים לא מפסיקים לציין שלמרות שזו השנה האחרונה שלנו אנחנו עדין מחויבים לבוא ושלא לדבר על הבגרויות והמתכונות שמחכות לנו בהמשך השנה." הוא נראה גמור רק מלחשוב על הדברים, ספיר חשבה לעצמה. ואיתמר המשיך "סיימתי ללמוד בשעה ארבע וישר רצתי כדי לתפוס את האוטובוס לעבודה, כמעט איחרתי אבל הספקתי להגיע בשנייה האחרונה..." איתמר המשיך לספר על היום שלו והיא אחר כך סיפרה לו את שלה. כמה שהיא מתאמצת בלימודים -היא רוצה ללכת לתיכון טוב, כמו של איתמר- איך חברותיה לא מפסיקות לדבר בשיעורים -מה שמפריע לה מאוד אבל לא נעים לה להעיר להן- , איך אחרי שסיימה ללמוד הלכה וניקתה גרמי מדרגות כדי להרוויח כסף -כי לא מעסיקים אותה במקומות רגילים כי היא מתחת לגיל 16- ואיך חזרה הביתה ועשתה את כל המטלות שלה.