הכל משתנה

פרק 12- היום הראשון

התיכון היה הרבה יותר גדול ממה שספיר אי פעם דמיינה, והאנשים, כל כך הרבה אנשים היו שם! היא הרגישה כאילו היא הולכת במבוך, וכבר התגעגעה לבית היתומים ולבית הספר הקטן שלו. אריאל תפסה את ידה וגררה אותה לחדר המזכירות. שם היא קיבלה את המערכת שעות שלה ומפה של בית הספר.

"בואי" היא גררה אותה אל מחוץ למזכירות.

"לאן אנחנו הולכות?" היא אפילו לא ניסתה להיאבק בה כי פחדה שתלך לאיבוד.

"אני מראה לך איפה הכיתה שלך" היא נעצרה באמצע אחד מהמסדרונות הצדדים וכיוונה אותה לדלת.

"פה את לומדת אנגלית, חדר 213. וראיתי את המערכת שלך ויש לך עכשיו שעתיים, אחרי זה יש לך ספרות וזה בחדר 317, זה בבניין המשני, אחרי זה בואי לקפיטריה, אני חושבת שתסדרי ואם לא אל תפחדי לשאול מישהו בדרך" היא הצביעה לה על המפה בזמן שהסבירה לה על הכיתות והמבנים. "אולי יצא לך מזה משהו" היא קרצה לה, נופפה לה לשלום והלכה לכיתה שלה.

היא נכנסה לתוך הכיתה ההומה תלמידים, והיא מיד קלטה את משחקי הכוחות שם. מצד שמאל של הכיתה, היו חבורה של כשישה נערים, חלק יושבים ומכינים שיעורים והחלק השני מדברים איתם. מצד ימין של הכיתה, הייתה חבורה של שבע בנות, שלבושות ומאופרות כאילו הן הולכות למסיבה, הן צחקו יחד וראו שהן מדברים על החבורה האחרונה. במרכז הכיתה ישבו על השולחנות כעשרה נערים, בנים ובנות שרובם סובבים סביב נער אחד, היו מסביבם עוד כמה אנשים אבל ספיר יכלה לראות שהם לא קשורים לשיחה. היו בניהן כמה מעודדות כמו אריאל, כמה נערים גבוהים שספיר לא הייתה מופתעת אם היו בנבחרת כדורסל ובכללי נערים שהיו נראים שהם באחת הנבחרות של בית הספר.

לפני שהספיקה להתקדם כדי לתפוס מקום, אישה מבוגרת בשנות השישים לחייה נכנסה, היא לבשה חולצה מכופתרת לבנה וחצאית כחולה, השיער שלה היה קצר והגיע לה עד לכתפיים. כשהיא נכנסה כל התלמידים הלכו מהר למקומם ונעמדו, ורק ספיר עמדה במרכז הכיתה מחפשת איפת לשבת.

"Good morning class" ("בוקר טוב כיתה")
היא התקדמה לשולחן המורה והניחה את התיק.

"Good morning, Mrs Bloom" ("בוקר טוב, גברת בלום")
הכיתה ענתה לה במעין מקהלה.

"You may be sietted" ("אתם יכולים לשבת")
כל הכיתה התיישבה מלבד ספיר שנשארה לעמוד במרכז הכיתה.

"?And who are you miss" ("ומי את?")
כיוונה את השאלה לספיר.

"אני ספיר, יש לי טופס לתת לך" היא מלמלה, היא אף פעם לא אהבה לעמוד מול כיתה.

"או ספיר, כן, שבי בבקשה, יש שם כיסא פנוי בשורה האחרונה" היא אמרה במבטא של אמריקאים והצביעה על כיסא פנוי ליד אחד מהנערים שראתה כשנכנסה, זה שדמה לשחקן כדורסל. היא התיישבה בכיסא הפנוי, הוציאה את המחברת ציורים שלה והתחילה לצייר.