הכל משתנה

פרק 8

״לאמץ אותי? אני לא חושבת שזה הכרחי״ אמרה ספיר בקול הכי מאופק שיכלה.

״זה בהחלט הכרחי״ אמרה המנהלת והחזירה את מבטה לניירת ששכבה על השולחן.

״אבל אני עוד שלושה חודשים משתחררת!״ ניסתה ספיר לשמור על קול מאופק ללא הצלחה.

״המשפחה חמודה מאוד והם גרים בבית גדול עם חצר גדולה ובכל מקרה אין לך ברירה״
מבטה עדין היה נעוץ בנייר.

״אין לי ברירה?! אני עוד שלושה חודשים בת 18!״ רטנה ונעמדה במקומה עם כפות ידים מכווצות לאגרופים.

״אין צורך להתעצבן״ נעצה את מבטה בספיר.

״למה כל כך קשה לך לקבל את העובדה שאני אשתחרר?! למה עכשיו?!״

״כי עכשיו זה הזמן המתאים״ התחמקה מהשאלה.

״אני עוד שלושה חודשים עוברת לגור עם אח שלי ואין לך או לאף אחד אחר מה לעשות בנידון!״ היא הסתובבה לכיוון הדלת והתחילה ללכת.

״לא תוכלי לגור עם אחיך הגדול״ הודיעה לה.

״וזה למה?״ הסתובבה לכיוון המנהלת בבוז.

״כי הוא נמצא כרגע בבית הסוהר״ אמרה ברוגע כאילו מה שאמרה לא חשוב ובכלל לא מטלטל את עולמה של ספיר.

לאחר דקה של שתיקה מעיקה ספיר מלמלה.

״הוא מה?״ היא לא היתה מסוגלת להזיז את מבטה מהרצפה.

״בכלא״ העולם של ספיר התחיל להסתובב לה. ׳לא אין מצב. כנראה לא שמעתי טוב. אח שלי? בכלא? לא! היא סתם ממציאה כדי שאני אסכים לאימוץ!׳

״את משקרת״ מלמלה ספיר.

״בואי שבי כאן״. התרוממה גברת וירה מכיסאה, שמה את ידה על הכתף של ספיר והנחתה אותה לכיסא.

״אחיך איתמר בבית הסוהר על סחר ושימוש בסמים״ נשימתה נאתקה ממנה.

״אין סיכוי! אח שלי בחיים לא היה מתעסק עם הזבל הזה! יש פה טעות!״ הראש שלה הסתובב שוב והיא לא יכלה לעצור את הדמעות שירדו מהעיניים שלה. כמה זמן עבר מאז שהיא בכתה בפעם האחרונה? ׳לפחות שנתיים׳.

גברת וירה הבינה את חוסר האמונה של ספיר והפכה את ערימת הניירת שתהיה בכיוון של ספיר.

׳נער בן 19. חשש לסחר בסמים׳

׳נעצר אדם בן 20 על חשש לסחר בסמים עם עבר קודם׳

׳נמצא אדם בן 20 מחוסר הכרה בשכונה מפוקפקת עם מזרק מחובר לידו. חשש ללקיחת סמים.

׳איתמר רוזן, בן 21, נעצר אתמול בלילה על חשד בשימוש וסחר בסמים מסוכנים עם עבר פלילי׳.

היא לא יכלה להתכחש לכל הכותרות עיתון שהוצבו לפניה. אבל עדין לא יכלה להאמין שאחיה הגיע למצב שכזה. כאב לב עליו.

״למה לא ידעתי מזה עד עכשיו?!״ דרשה לדעת.

״אני מצטערת אך הסינון נעשה לטובתך בלבד. וגם גזר הדין נגזר רק לפני יומיים״

״ומה גזר הדין?״ היא תהתה אם בכלל שווה לה לדעת. היא שילבה את אצבעותיה מתחת לשולחן מצפה לנורא מכל.

״שבע שנים מאסר בפועל״ היא היתה המומה. לא האמינה. ׳שבע שנים. לא!׳

״לאן את הולכת גברת רוזן?״ נעמדה גברת וירה ממקומה מנסה לעצור את ספיר מלצאת מהדלת.

״לבקר את אחי!״ היא הרימה את ידיה כאילו זה היה מובן מאליו.

״אבל לא סיימנו לדבר על האימוץ״ אמרה בקול מאופק.

״אין על מה לדבר! אני לא נתונה לאימוץ!״

״אני מצטערת אבל אין ביכולתי לשחרר אותך מכאן. גם אם ימלאו לך 18״. בשניה אחת ספיר סובבה את כל גופה 180 מעלות והפתעה על פניה.

״מה?״ שוב ידיה התאגרפו בצדי גופה.

״לפי המדיניות שלנו כאן, אפשר לשחרר אדם כבן 18 אם ידוע לנו על איזשהו קרוב משפחה או דרך להתפרנס או חיסכון אישי. מכיוון שלך אין אף אחד מהקריטריונים הללו, אין באפשרותי לשחרר אותך״

״מה עלי לעשות?״ התיישבה שוב מול המנהלת שגם היא התיישבה במקומה.

״לקבל את האימוץ״

------------------
אני יודעת פרק ממש קצר אבל אתם תסלחו לי כי אני כותבת לכם ממסעדה בחול. ❤️

אז ספיר תסכים לאימוץ או תעדיף להישאר בבית היתומים?

מי המשפחה שרוצה לאמץ נערה בת 17?