הכל משתנה

פרק 5

״איתמר!״ ספיר קמה ממקומה ורצה לאחיה הגדול. הם התחבקו חיבוק ארוך ודמעות החלו לזרום מפניה של ספיר.

״אל תבכי״ איתמר הפנה את מבטו אליה וניגב כמה דמעות בעזרת האגודל שלו. ספיר שיחררה יד אחת מהחיבוק ובעזרת החלק האחורי של כף ידה ניגבה את שאר הדמעות.

״אז אחי״ היא משכה באפה ״איך אתה?״

-----------
הם התיישבו בחדר האוכל וספיר מזגה לאחיה ולה פטל מהקנקן שתמיד היה על השולחנות.

״איך את ספיר? איך את מסתדרת?״

״לא! קודם אתה. אני שאלתי קודם״ היא הזעיפה פנים כמו שהיתה עושה שהייתה קטנה.

״טוב, טוב. אני אספר. המצב בבית לא טוב כל כך... יש הרבה בעיות ומעט זמן לטפל בהם. את הלוויה מיכל עזרה לי לארגן וזה היה טקס מכובד מאוד. אני יודע שרצית לבוא אבל העדפתי שלא תראי אותם ככה ותזכרי אותם כמו שהם היו לפני התאונה״ הוא ידע מה היא רצתה להגיד ובגלל זה המשיך.

״אני יודעת אבל בתור הבת שלהם הגיע לי להיות שם!״ היא התעצבנה מעט.

״אני יודע אבל חשבתי שזה לטובה ובכל מקרה, זה כבר היה ואין על מה להמשיך לדבר על הנושא הזה״ הוא המשיך ״מסתבר שהיו לאמא ואבא לא מעט חובות שאני עדין עובד על לכסות אותם״ הוא נאנח ״אבל אל תדאגי אני אכסה את החובות וכשתסיימי פה נעבור לגור ביחד כמו פעם״

״מה עם הלימודים שלך?״ היא זכרה שהוא בכל זאת בשנתו האחרונה ללימודים.

״אני מתאמץ״ הוא גירד בעורפו.

״אבל מה איתך?״ איתמר החליף את הנושא.

״בסדר.. אתה יודע... יתומה וזה״

״כן אבל איך פה? המקום הזה נראה מדהים״

״בשבילך זה מדהים בשבילי זה בית כלא״

״אל תגידי את זה! האנשים פה נותנים לך בית, אוכל והשכלה!״ הוא אמר בקול גבוה ואז התחיל למלמל ״יותר ממה שאני יכולתי לתת לך בכל אופן...״

״אל תדבר ככה! אתה יכולת לתת לי את הדבר שאני הכי צריכה כרגע ולא יכולה לקבל מהמקום הנורא הזה! אתה יכולת לתת לי חום ואהבה!״

״אני אוהב אותך עדין אם זה עוזר במשהו״

-----------------
הערב הגיע ואיתמר כבר הלך ממזמן לביתו. ספיר ישבה על המיטה שלה, שמה אוזניות והחלה לשמוע מוזיקה שתמיד הרגיעה אותה. היא עצמה את עייניה ונזכרה במה שאיתמר אמר לה לפני שהלך

״אני אשלח לך כל שבוע מכתב (לטלפון שלה נלקח הסים קארד כדי שהוא יהיה יותר אמפי במקום טלפון) ואבוא לבקר כמה שיותר!״