הכל משתנה

פרק 4

*לא לנגן את השיר עד שכתוב*

ספיר נכנסה לחדר עם קירות בצבע אפור בהיר, ליד הקיר המרכזי עמד לו שולחן מעץ בצבע לבן עם מחשב והרבה מסמכים, לפני השולחן היו שתי כורסאות בצבע לבן ומאחורי השולחן היה כיסא גדול שעליו ישבה גברת אוקסון.

ספיר התיישבה בכורסא הלבנה ולאחר שעשתה זאת מיכל פנתה אל הדלת.

״אז אני מניחה שתסתדרו בלעדי״ ׳זאת היתה יותר עובדה מאשר שאלה׳ חשבה ספיר

״כן, כן, אנחנו נסתדר בלעדיך תודה רבה מיכל״ מיכל חייכה ועזבה את החדר משאירה את ספיר לבד עם האישה הזרה.

״אז גברת רוזן-״

״ספיר״ היא קטעה אותה.

״אני מצטערת ספיר אבל כאן אנחנו קוראים לתלמידים לפי שם המשפחה שלהם, יש לזה גם משמעות מהסיבה שכאשר הילדים כאן יש להם שם משפחה שמסמל את חייהם הקודמים וכאשר הם עוזבים הם מתחילים חיים חדשים עם שם משפחה חדש״ ספיר לא יכלה שלא להבין את ההגיון מאחורי החלטה זו אבל בכל זאת העדיפה להיקרא ספיר.

״אוכל להיות יוצאת דופן?״

״אני מצטערת אבל לא״ היא נאנחה.

לאחר השיחה בין גברת אוקסון לספיר היא הובילה אותה ברחבי הבניין.

״כאן״ היא הצביעה לכיוון חדר אוכל גדול עם שולחנות וספסלים עם שולחן אחד ארוך באמצע החדר. ״חדר האוכל. הארוחות מוגשות בדיוק בזמן ואין לאחר!״

״וכאן, אם את הולכת במסדרון הזה יש בסופו גרם מדרגות שמוביל לבית הספר והאגף הלימודי, הקומות מחולקות גם כן לפי כיתות ואם אני לא טועה את נמצאת בכיתה י״ ספיר הנהנה וגברת אוקסון המשיכה

״וכאן היציאה לחצר. וכאן חדר הרחצה. ומפה חדרי השינה הנה״ גברת אוקסון הובילה את ספיר לחדר גדול עם 15 מיטות קומותיים. ליד כל מיטה היו מדפים לאורך המיטה.

״זה חדר השינה של הבנות. את ישנה כאן״ היא הצביעה על מיטה עליונה בקצה החדר. ״אני אתן לך לפרוק את הדברים שלך. בשעה אחת וחצי בדיוק ארוחת צהריים בחדר האוכל״

ספיר הנהנה בראשה והתחילה לפרוק את הדברים כדי לשים אותם על המדפים. דמעה אחת בודדה זלגה על הלחי שלה ׳רק עוד שלוש שנים ואני יוצאת מכאן׳

היא שמה אוזניות והתחילה לשמוע מוזיקה. היא שמה את השיר שהכי התחברה אליו באותו הרגע ורק שרה בשקט יחד איתו.

(להתחיל את השיר)

Did you lose what won't return?
Did you love but never learn?
The fire's out but still it burns
And no one cares, there's no one there

Did you find it hard to breathe?
Did you cry so much that you could barely see?
In the darkness all alone
And no one cares, there's no one there