המורה למתמטיקה

פרק 21

"מה אני הבייביסיטר שלו, למה שאני אדע איפה דור?" אני צורחת.
זאת כבר הפעם השישית מהבוקר ששואלים אותי 'איפה דור?',
זה התחיל מתלמידה מכיתה י' ששאלה אותי בבוקר אם ראיתי את דור, ואז עבר לכמה בנות מכיתה י"א 2 שפעם עזרתי לאחת מהן באנגלית, ואז המשיך למנהלת ולמורה לפיזיקה ואז גם עומר בכבודו ובעצמו ואז הפוסטמה הזאת שבאה ואומרת לי בשיא התמימות, "הוו יסמין, אותך חיפשתי. את בטוח יודעת איפה דור."
אני מתחילה להתפגר ולהתמלא בפרנואידיות.
מהבוקר אני רק חושבת איך כולם מחפשים את דור כדי להגיד לו כמה אני מגעילה ומסריחה ומכוערת וטיפשה ואני גם במחזור אז אני לגמרי עצבנית.
"וואו, מישהי כאן קיבלה את המתנה החודשית שלה" רוני צוחקת וממהרת להתנצל בפני התלמידה המסכנה.
אני רואה את דור מדבר עם כמה תלמידות, הן מביטות בו בהערצה ומצחקקות בזמן שהוא מסביר להם ברצינות משהו במתמטיקה. אדיוט, אתה לא רואה שמה שהן באמת רוצות זה להוריד לך את החולצה ולא איזה תרגיל מפגר במתמטיקה?
"הנה אהובך" אני מצביעה לה על דור, "תשתדלי לא להיות שקופה מדי כמוהן" אני אומרת לה ומתקדמת לכיתה. רוני בעקבותיי.
"זה ללא ספק המחזור הכי קטלני שהיה לך" היא צוחקת בשעשוע ונכנסת אחריי לכיתה.
לירון שוב נתקעת בי. דיי. נמאס לי מהשגרה הזאת כבר.
"אני אסתכל לאן שאני הולכת ברגע שאת תעלמי מהעולם!" אני אומרת לה עוד לפני שהיא מספיקה להגיד משהו ומתקדמת למקומי.
רוני צוחקת מאחורה.
"זה לא מצחיק רוני, התלמידה הזאת במסדרון, היא כבר החמישית היום ששואלת אותי איפה דור או מדברת איתי על דור." אני אומרת לה כשאנחנו מתיישבות במקום.
"ולמה רק עכשיו את מתעצבנת מזה?" היא מגחכת.
"כי רק היום זה קרה רוני...?"
"את צוחקת עליי יס?" היא מביטה בי לא מבינה.
"מה?" אני שואלת גם לא מבינה.
"כולם כל הזמן שואלים אותך איפה דור."
אני בולעת את רוקי. מנסה לשחזר לעצמי את כל העצירות שהיו לי במסדרון מבנות ומורים ששאלו אותי איפה דור. אני פשוט טיפשה.
הנשיקה ביני לבין דור אתמול גרמה לי להיות מודעת יותר לדברים, לשים לב, רק עכשיו כשאני כלכך מפחדת שידעו אני שמה לב כמה אנשים שואלים אותי על דור, מדברים איתי על דור וללא ספק מנסים לדלות ממני מידע על דור.
רק מלחשוב על הנשיקה הלב שלי שוב מפרפר וגורם לחיוך אוטומטי לעלות על שפתיי.
הוא מושלם, מכל הבחינות. אני נשענת על כיסאי ומסתכלת על רוני.
"את צודקת" אני אומרת לה.
"מה?" היא מנסה להבין.
"זה באמת המחזור הכי קטלני שהיה לי..."

אני ורוני עומדות בכניסה לכיתה ומדברות, מתלבטות אם להיכנס לכיתה או להבריז משיעור מתמטיקה. מצד אחד. אני לא חושבת שאחרי הנשיקה אתמול, דור לא ישים לב שהברזתי.
מצד שני, אני ממש לא רוצה לראות את הפרצוף שלו, בעיקר לא בשיעור. שאני איתו עם עוד 25 תלמידים שיכולים לעלות עלינו בכל שניה.
"אני אומרת שנבריז" אני אומרת לה.
"אבל זה דור..." היא מקטרת.
"נו ו..?"
"לא מבריזים לדור"
"שמעתי הברזה?" הוא מגיח משום מקום ומקפיץ את שתינו.
אני מגרדת בעורפי במהירות ומנסה כמה שיותר לא להסמיק ממבוכה. לעזאזל.
הלב שלי שוב מתחיל לדפוק בקצב לא סדיר ואני מנסה להרגיע אותו, זה יהיה ככה כל פעם שהוא ידבר אליי או יהיה קרוב אליי? כי זה מתחיל כבר ממש לחרפן.
אני מנסה למחוק לעצמי מהראש את כל מה שקשור לאתמול כדי למנוע מהמבט הדבילי שלי להופיע, אני מתעשתת על עצמי ופונה לדור.
"זאת רוני!" אני ממהרת להפיל את האשמה על רוני, אוי שיט, אני באמת מנייאקית כשאני במחזור.
"את הצעת את הרעיון!!" רוני מחזירה לי.
"רוני אה?" דור אומר ומביט בי בשעשוע, הוא אפילו לא מסמיק! רוני שקולטת שדור בצד שלה מחייכת ונעמדת לצידו.
"כ..כן" אני מרגישה פתאום לבד.
דור מלא ביטחון, הוא מתגרה בי על אתמול וזה ממש לא מוצא חן בעיניי. איך זה יכול להיות שרק אני מובכת מהמצב המחורבן הזה והוא מריץ עליי בדיחות?
"אני דווקא מאמין לרוני" הוא ממשיך.
"אני לא רציתי להבריז!"
"הו באמת?"
"באמת."
"אז את נכנסת לשיעור?"
"אני נכנסת לשיעור"
"מרצונך החופשי?"
"מרצוני החופשי"
"בלי שום לחץ, או כעס, או התרגשות, או דפיקות לב?" הוא מתגרה בי. הוא מנייאק יותר ממני במחזור!
"על מה הוא מדבר?" רוני לא מבינה.
"שום דבר" אנחנו עונים יחד.
"פשוט עבר על יס לילה לא קל אתמול.." דור מחייך את החיוך הזה שלו. מה הוא מנסה, להפליל אותנו?
"ספר לי על זה, עוד לא ראית את תופעות המחזור הקטלני שיש לה החודש..." רוני צוחקת ושניהם נכנסים לכיתה. משאירים אותי מחוץ לכיתה וגורמים לי לתהות, מה הלך פה עכשיו?