Life Between World

פרק 36

נקודת מבט לס:

לאחר שסיפרתי לדניאל שאני אפרד מטאי התעלמתי מההודעות שלו, לא עניתי לשיחות שלו, לא יכולתי, לחשוב שאני אדבר איתו כרגיל כשאני אמורה להיפרד ממנו, אני לא יכולה להיות כזאת אכזרית, רציתי להישאר במיטה היום, כעסתי על השמש שהעירה אותי, את היום בבית ספר העברתי כזומבי, לא דיברתי עם לולה או ג'נה ולמען האמת גם לא רציתי, הם לא פנו אליי וכשהיה הפסקה העדפתי לאכול בחוץ לבד, לפי איך שזה נראה הם מצאו חברה חדשה ואותי נטשו, אבל אני שמחה עם זה, ככה לפחות יכולתי לראות את פרצופם האמיתי.

"היי אחות" הרממתי את מבטי מהדשא הירוק, רואה את אחי צונח לדשא לידי, "אני עייף" הוא הניח את ראשו על ברכיי,

"לא ישנת בלילה?"

"ישנתי, טוב בערך"

"מה קרה?" שאלתי, אם טיי לא נרדם משבו קורה פה,

"שמעתי אותך בוכה אז כל הלילה חשבתי על מה קרה לך" קפאתי, הוא שמע אותי, "אז למען השקט שלי ספרי מה קרה"

"זה כלום"

"כלום?"

"כן, כלום" הוזזתי את ראשו מברכיי וקמתי מהדשא,

"לס" הוא התרומם לישיבה, הוא טפח על המקום שישבתי, "שפכי"השפלתי את מבטי,אני וטיילר עברנו הרבה ביחד,החלטתי לספר לו.

"אני וטאי ביחד" הרגשתי את הכאב כשאמרתי את זה, אנחנו ביחד לא לעוד הרבה זמן.

הוא לא היה נראה מופתע מזה, "זה מה שרצית לא?" שאל מבולבל "למה את עצובה?"

"חכה, עוד לא הגעתי לעניין" אמרתי במרירות ושיחקתי בדשא שבין אצבעותיי "טאי ודניאל,אח שלו, הסתבכו בחובות,בגלל זה טאי פרץ לנו לבית,הוא לא אוהב את זה אבל איך לו ברירה כי העבודה שלו לא מספיקה לחסות על החובות והחובות גדלות כל הזמן"

תלשתי קצת דשא והתחלתי לקרוע אותו, הרגשתי במבטו של טיילר עליי אך לא השבתי מבט. הוא חיכה שאמשיך, לקחתי נשימה והמשכתי "אתמול דניאל בא אלי, בלי שטאי ידע וביקש ממני הלוואה,זה היה כשהייתי אצל סבא"

"הוא שוב לימד אותך דברים בשביל החברה והקולג'?" שאל מיואש.

הנהנתי בחוסר חשק "אני לא מבין אותך" קרא טיילר "למה את לא אומרת פשוט לסבא שאת לא רוצה להיות בחברה שלו?"

הבטתי בו "אני לא יכולה לעשות לו את זה, הוא יתאכזב, אני לא מסוגלת פשוט"

הוא נאנח "טוב עזבי את זה עכשיו, תמשיכי לספר, למה דניאל בא לבית של סבא בשבילך?"

"הוא ביקש ממני הלוואה,הוא ידע שטאי לא יבקש ממני בחיים ובגלל זה הוא גם ביקש ממני שלא אגלה לטאי" טיילר הנהן, מסמן לי להמשיך "כשדניאל הלך, סבא שאל אותי מי זה, נאלצתי לומר לו את האמת, אתה יודע כמה אני גרועה בלשקר"

"כן, אני יודע, בגלל זה את מספרת לי את הכל עכשיו, כי את לא יודעת לשקר" אמר בחיוך מרוצה.

גילגלתי את עיניי וגיחכתי, כבר השתפרה לי קצת ההרגשה, אבל זה לא החזיק להרבה זמן "סבא אמר שהוא ישלם את הכל בתנאי שאני אפרד מטאי"

"והסכמת נכון? בגלל זה את עצובה" שאל טיילר, הנהנתי, מאשרת את דבריו "למה הסכמת?"

"כי ככה יהיה לו טוב" אמרתי כמובן מאליו "ככה הוא יפסיק עם הפשע, החיים שלו יהיו טובים יותר" קולי נשבר ודמעות עלו בעיניי כשחשבתי על כך. טיילר עטף אותי בחיבוק.

"מתי תגידי לו?" שאל בלחש כשאני עוד בחיבוקו.

"אני לא יודעת" התנתקתי מחיבוקו וניגבתי את דמעותיי "בקרוב כנראה"

"יהיה בסדר, את עושה את הדבר הנכון" אמר טיילר מוחה דמעה שחמקה מידיי "את מקריבה מעצמך כדי שלו יהיה טוב יותר וזה יפה מאוד בעיניי, אני בטוח שגם לו יהיה קשה אבל זה לטובתו"

חייכתי חיוך קטן ומאולץ, אני אעשה את זה בשביל טאי, רק שהדבר הכי קשה יהיה שלא תהיה לי סיבה אמיתית ללמה אני נפרדת ממנו, אני שונאת לשקר ואני גרועה בזה, אני מקווה שהוא ישחרר ויבין.

"תודה טיילר" נשקתי לו על הלחי וחיבקתי אותו חזק. עם כמה שהוא יכול להיות מעצבן לפעמים, הוא הבן אדם שאני הכי סומכת עליו שיהיה שם בשבילי תמיד, הוא תמיד יקשיב לי ותמיד יעודד אותי.

"בשביל מה אני קיים אם לא בשביל לשמש לך כטישו בזמן שאת עושה את עצמך מחבקת אותי?" אמר ומיד התנתקתי ממנו, נותנת לו אגרוף שכל מה שיצא לי ממנו היה כאב יד "נו זה עזר לך לתת לי מכה?" שאל בשחצנות.

"אוי שתוק כבר" גילגלתי את עיניי והוא גיחך.

הוא קם והושיט לי את ידו כדי שאעזר בה לקום "התחיל שיעור, צריך ללכת"

תפסתי בידו וקמתי "וממתי אכפת לטיילר משיעור שמתחיל?"

"לטיילר לא אכפת" דיבר על עצמו בגוף שלישי "אכפת לו שאחותו לא תתקלל מפעם אחת של הבאזה משיעור"

"וואו זה מאוד יפה מצדך" אמרתי בציניות.

"זה כי אני מאוד יפה" הוא כרך את ידו סביב כתפי ופרע את שערי. הלכנו ביחד לתוך בית הספר.

טיילר יכול להיות הכי קשוב ורציני כשצריך אבל הוא יודע גם להרים את המצב רוח, הוא האח הכי מדהים שיש לי, בלי להחשיב שיש לי רק אותו.

135 דירוגים
45 תגובות
אוהבת אתכן תגיבו ותדרגו!!!<3<3<3