Life Between World

פרק 50

נקודת מבט דניאל:

"טאי.. טאי תפתח את הדלת" דפקתי על דלת החדר של אימי המנוחה, "טאי לא אכלת כל היום, תפתח" הייתי מיואש מסתכל על הצלחת שאני מחזיק, סנדביץ' עם גבינה, זה לא הרבה אבל הוא חייב לאכול משהו, עבר שבוע וחצי מאז ההלוויה ומאז טאי לא יצא מהחדר של אימי, אני לא יודע מה לעשות כבר התקשרו מהעבודה שלו כדי לדעת מתי הוא יחזור לעבודתו, לא ידעתי מה לענות להם, טאי לא דיבר איתי מאז.

"טאי! תפתח כבר!" התסכול גובר, צעקתי שיפתח את הדלת אני לא יכול להתמודד עם הכל לבד, "בבקשה! אני צריך את אח שלי!!" דפקתי על הדלת עד שהתייאשתי, הנחתי את גבי על הדלת והתיישבתי על הרצפה והנחתי את הצלחת על הרצפה ודמעות זלגו מעיניי.

"אתה לא היחיד שמתגעגע אליה" אמרתי יודע שהוא מקשיב לי, "אבל אתה יודע בדיוק כמוני שהיא הייתה רוצה שנמשיך בחיים שלנו, שנהיה מאושרים" אמרתי, "טאי אתה בקושי אוכל או שותה, בבקשה אל תיתן לי לאבד גם אותך" שקט.. "אני משאיר לך פה את האוכל והולך לעבודה" אמרתי מתרומם לישיבה, "אני אוהב אותך אח" אמרתי אל הדלת ויצאתי מהבית.

העבודה שלי היא לא בדיוק החלום שלי, לסחוב צלחות ששוקלות יותר מתינוק על מגש מסכן שיכול ליפול לי כל שניה מהיד זה לא הכי קל בעולם אבל אין עבודות שיעסיקו אותי, ברגע ששומעים איפה אני גר ישר דוחים אותי, הקטע במלצרות זה לפנות אל האנשים בחיוך כדי שהרצון שלהם להזמין יעלה זה לםחות מה שהבוסית אומרת אבל קשה לחייך אחרי שאיבדתי את את אמא שלי.

"תודה" הנערה אמרה לאחר שהגשתי לה את החשבון, פיניתי את הצלחות שלה ושל חברותיה והבאתי אותם אל המטבח, הלכתי חזרה לשולחן כדי לקחת את הכסף אבל הנערה עדיין הייתה שם, היא הגישה לי שטר של 20 דולר, "זה בשבילך" היא חייכה קורצת לי, "תודה" מילמלתי באדישות ולוקח את הכסף והולך לקופה, שמעתי צחקוקים של אותם בנות וכשניגשתי לקחת הזמנה משולחן אחר אותה נערה עצרה אותי,

"מה?" שאלתי חסר סבלנות, הבוסית היא עלוקה ואני על תנאי בעבודה הזאת, אני ממש לא צריך שבגלל איזה מישהי אני אאבד את מקור ההכנסה היחידי שלי, "זהו? אני נותנת לך טיפ וכל מה שיש לך להגיד זה תודה?" היא שאלה והבטתי בה מוזר, לא הייתי צריך להגיד תודה? "אה תודה רבה?" שאלתי והיא נאנחה, "אני לקוחה קבועה פה תהיתי מתי תבקש ממני כבר את המספר פלאפון שלי" היא חייכה, בכל סיטואציה אחרת הייתי מחייך בחזרה ומחזיר לה פילרטוט אבל אני ממש לא יכול לעשות את זה עכשיו, אני לא רוצה חברה, "אה וואלה" אמרתי, "כן, וואלה" היא ענתה בחיוך, "תראי אני בטוח שאת בחורה נהדרת אבל אני לא רוצה חברה, עכשיו ברשותך" הזזתי אותה הצידה, "יש לי עבודה לעשות" והתקדמתי אל השולחן לקחת הזמנה.

אחרי שהגשתי למטבח את ההזמנה של השולחן הבוסית סימנה לי לבוא אליה, כשעמדתי מולה הנערה ההיא עמדה לצידה ונראתה כועסת ומובכת בו זמנית, שיט יש לי הרגשה רעה,

"דניאל" הבוסית אמרה והבטתי בה, "האם נגעת בה בניגוד לרצונה?" פערתי את עיניי, מה?! "מה?" שאלתי מביט אל הנערה שחייכה חיוך קטן אבל במהירות השפילה את מבטה כשהבוסית הסתכלה עליה, "נגעת בה בניגוד לרצונה?" הבוסית חזרה על השאלה ביותר חדות, "רק כדי להזיז אותה הצידה היא חסמה לי את המעבר לשולחן" אמרתי בלחץ, לא יכול להיות שהיא תאמין לה, נכון?

"היא רוצה להתלונן על הטרדה מינית" הבוסית אמרה ופערתי את עיניי, "מה?! בוס אני רק רציתי להמשיך את העבודה שלי והיא עמדה בדרך" עניתי, "היא אמרה שנגעת לה בחזה" הייתי בהלם באותו רגע, אני בחיים לא אגע בחזה של מישהי אם היא מתנגדת, "אני בחיים-" "היא אמרה שכשהזזת אותה הצידה ניצלת את ההזדמנות ונגעת לה בחזה, אתה מכחיש את זה?" הבוסית שאלה, מה עשיתי לנערה המפגרת הזאת?! רגע, המספר פלאפון, בגלל זה... היא כל כך רעה, אז נתקלת בסירוב אז מה?!

"כן! אני מכחיש בכל תוקף, אני בחיים לא אטריד אף אחת, אני אוהב נשים, אני מכבד אותם" הבוסית הביטה בי ונראתה כמאמינה לי אבל אחרי מבט בנערה גם אני לא הייתי מאמין לעצמי,

"דניאל איזה סיבה יש לה לשקר?" הבוסית לקחה אותי הצידה למרות שזה כבר לא משנה, כבר נהיינו ההצגה של המסעדה,

"אני לא יודע בוס, היא פילרטטה איתי רצתה שאני אבקש ממנה את המספר פלאפון שלה ואני לא רציתי"

"אתה באמת חושב שבגלל זה היא תכניס אדם חף מפשע לכלא?" הבוסית שאלה בחוסר אמון,

"אני לא יודע בוס אבל בבקשה את חייבת להאמין לי" דמעות עלו בעיניי, הכל מגיע בבת אחת, הדבר היחידי שמסיח את דעתי מדברים אחרים זה העבודה אבל עכשיו אני עומד לאבד גם את זה, "את יודעת שאני מכבד נשים ואני בחיים לא אעשה דבר כזה, אני לא יודע מה האינטרנס שלה אבל בבקשה, את מכירה אותי, אני לא עובד מהיום, בבקשה" הבוסית נאנחה, או הבחור משכונות העוני או הלקוחה העשירה שיכולה לסגור את המסעדה בכמה פוסטים.

"הוא לא עשה את זה" הסתובבנו מביטים בנערה נמוכה עם שיער שחור, חולצת בטן ועל זה ז'קט עם כובע שכיסה את ראשה, ומכנס שחור רחב מעט, עם אולסטר לבנות גבוהות שנראות כאילו לבשו אותן יוצר מידי פעמים.

"ומי את?" הבוסית שאלה, כן, מי את?

"הוא היה המלצר שלנו, בדיוק סימנו לו לבוא כדי שנוכל להזמין, אבל הנערה הזאת" היא הצביעה על אותה נערה מפגרת, "חסמה לו את הדרך, אז הוא פשוט הזיז אותה הצידה, הוא ממש חא נגע לה בחזה, הוא אחד מהמלצרים הכי טובים פה ואת זה יגידו ההורים שלי הם לקוחות קבועים פה"

"זה נכון?" הבוסית שאלה אותי, מה נראלך?!

"כן, ברור שזה נכון" תאמיני בזה, התחננתי בליבי,

"את" היא דיברה אל הנערה המפגרת, "בואי לפה אני צריכה לברר איתך כמה דברים" שיט! אני הולך לאבד את העבודה שלי! בבקשה שלא.

פרק משעמם בטירוףףף אבל הייתי חייבת לעלות לכן משהו, אני עם דלקת גרון אבל לא יכולתי לדחות יותר את כתיבת הפרק, אני מקווה שאהבתן כי אני לא!
אז אוהבת אתכן תגיבו ותדרגו!!<3<3