Life Between World

פרק 7

נקודת מבט לס:

הסמקתי מסתירה את פניי,הרעשים התגברו ואני רציתי לקבור את עצמי באותו רגע,איך לעזאזל הגעתי למצב שאני נמצאת בחדר הכי חשוב בבית ספר באמצע הלילה עם אותו אדם שפרץ לי לבית?! למה תמיד לי זה קורה?!

"אוקיי בוא פשוט נדבר על כל דבר" התחננתי מנסה להתעלם מהרעשים שהם עשו,

"אוקיי מה את עושה בחיים?"

"ברצינות?" הוא משך בכתפיו,

"יש לך שאלה יותר טובה?" הוא שאל,

"מה אתה עושה פה?" שאלתי בפעם המיליון את השאלה שבאמת מעניינת אותי,

"זה לא קשור אלייך" סיכם בקצרה,

"אז מה אתה עושה פה?"

"לא עיניינך" ענה בקרירות,מקודם הוא גרם לי לחייך ועכשיו הוא חוזר להיות אדיש,משהו לא טוב עובר על הבן אדם הזה!

לאחר חצי שעה ששקט סרר בנינו לא שמענו כלום יותר,הבטנו אחד בשני וקמנו מהרצפה,הוא נעמד מול הדלת מציץ דרך החלון,

"הם נרדמו על שולחן המנהל" הוא פתח את הדלת והתקדם בזמן שאני נעצרתי במקום, ידעתי מה יקרה אם אני אתקדם אני פשוט אראה אותם ערומים ואני לא מעוניינת במחזה הזה,

"קדימה בואי" הפציר בי ונשארתי לעמוד,

"זה פשוט..הם ערומים" מילמלתי בשקט,הוא התקדם אליי עד שהייתי צריכה להרים את ראשי כדי להביט בו,הוא אחד בידי וביד השניה כיסה את עיניי,

"את סומכת עליי?" הוא שאל בלחש לאוזני מה שגרם לי לצמרמורת,אני סומכת עליו? על הבן אדם שפרצץ לביתי אבל בכל זאת לא חטף אותי וניסה לבקש כופר,

"כן" למה אמרתי את זה?! הוא הוביל אותי באיטיות בזמן שלא ראיתי כלום ורק הרגשתי את ידו מושכת אותי לידו,לבסוף שמעתי את הדלת נסגרת והוא הוריד את ידו מעיניי,הייתי מחוץ לחדר המנהל ובאותו רגע הודיתי לו שלא הייתי צריכה לראות אותם,מספיק קשה היה לשמוע אותם,

"עכשיו לכי ותשכחי שראית אותי כאן, את יודעת מה יקרה אם תספרי למישהו נכון?" הוא אמר בנימת אזהרה והנהנתי,התקדמתי במסדרון אבל כשהפנתי את ראשי ראיתי אותו חוזר לשם ואחרי כמה דקות יוצא עם דף נייר בידו,מזה הדף הזה? בגלל זה הוא בא הנה? מעניין מה נמצא שם,

********************************
נקודת מבט טאי:

אני רוצה להרוג אותו! הוא אמר שלא יהיה אף אחד בבית ספר ודווקא ביום הזה הם מחליטים לעשות לילה לבן,אני לא מאמין שפגשתי אותה עוד פעם אבל לפחות הדיסקית חזרה אליי, אני חייב להודות שזו אחת הסיטואציות היותר מוזרות שהייתי בהם, פרצתי לה לבית ואז אני פוגש אותה בבית ספר ובסופו של דבר נשאר איתה באותו חדר למשך כמה זמן, גיליתי את השם שלה,זה שם מיוחד עוד לא ראיתי מישהי שקוראים לה לס, אבל היא בטח כמו כל העשירים,שחצנית שחושבת שמגיע לה הכל,

הלכתי לבית של נייט ופתחתי אותו,לי ולברוק יש מפתח לבית שלו,אני נייט וברוק חברים מהילדות ועד היום לא נפרדנו אפילו שנייט וברוק שונאים אחד את השני הם עדיין הידידים הכי טובים שאני מכיר, באיזשהו שלב בגיל ההתבגרות הם לא הפסיקו להקניט ולעצבן אחד את השני וזה ממשיך ככה עד היום,

נכנסתי לביתו זורק את המפתחות על השולחן וצנחתי על הספה,ידעתי שהוא ישן עכשיו בחדרו ופשוט הייתי צריך הפסקה,מחר אני אביא את המבחן הדפוק הזה לכריס ולפחות אני אכסה עוד חלק ממה שאני חייב לטיפולים והחובות,העייפות ניצחה אותי ונרדמתי.

מצמצתי בעיניי כמה פעמים עד שהתרגלתי לאור היום, ראיתי את ברוק מערבבת בכוס ומתיישבת על הספה לידי, התרוממתי לישיבה והסתכלתי עליה,

"בוקר טוב" היא אמרה, לוגמת מהכוס ויורקת אותו עליי, הבטתי עליה בהלם ואז בחולצתי המוכתמת בנס קפה,

"יכולת למצוא דרך אחרת להעיר אותי למרות שאני כבר ער" קמתי מהספה ופשטתי את חולצתי והחלפתי לגופיה שהייתה זרוקה באיזור.

"החלב פג תוקף!" היא צעקה וניגבה את פיה, גיכחתי והלכתי לצחצח את שיניי, ברקע שמעתי את צעקותיה של ברוקב בניסיון להעיר את נייט.

"מה? מה! מה עשיתי?" נייט צעק ואני חזרתי, מתיישב על הספה ובודק הודעות הפאלפון שלי, נייט חזר מהשירותים וברוק התיישבה בעצבנות על הספה ונייט התיישב מהצד השני שלי, אי פעם הרגשתם כמו עמוד תקוע באמצע ריב, הרגשתי את הכעס של שניהם ועיניי ריצדו בין שניהם מחכים שמעשהו יגיד משהו,

"איזה מין בן אדם לא זורק לפח חלב מקולקל?" ברוק אמרה בשקט עם הטפת מוסר,

"איזה מין בן אדם לא בודק את התאריך על הקרטון?" הוא שאל באותו טון מהצד השני שלי,

לא היה לי כוח לשמוע את הריבים שלהם אז פשוט יצאתי מהבית מתקדם לכיוון ביתי,

נייט וברוק ידידים מגיל 8 אבל בגיל ההתבגרות הם התחילו להקניט ולעצבן אחד את השני בלי הפסקה, מאז אני צריך לסבול אותם ככה, אבל עדיין הם דואגים אחד לשני יותר מרוב האנשים שאני מכיר.

היי לכן העלתי פרק בגלל שזה מרתון ועברו כבר שלושה ימים למרות שלא הגעתן לכמות התגובות שביקשתי טבל לדירוגים הגעתן אז קרדיט לכן טוב אז המטרה הבאה 69 דירודים ו45 תגובות שוב אם בא לכן לפרגן בעוד דירוג כדי לעגל אני לא אהיה זאת שתמנע את זה מכן.