Life Between World

פרק 37

נקודת מבט טיילר:
הכל היה שקט, לא היה אף אחד, בגלל זה אני אוהב לשחות בלילה. אף אחד לא בא בלילה, זה נותן לי זמן למחשבות, אני אוהב לראות את אור הירח המשתקף על המים הרגועים של הבריכה. הכל נראה הרבה יותר שונה בלילה.

פתחתי את הדלת המובילה לבריכה, בידי רק מגבת. בהתחלה לא הבחנתי שאני לא לבד שם, רק כשהתקרבתי לבריכה לאחר שהנחתי את המגבת על אחד הכיסאות, ראיתי אותה.

היא ישבה בקצה הבריכה, לבושה בשמלת חוף פשוטה, ידה מלטפת בחשש את המים, היא לא הבחינה בי גם. התקרבתי מאחוריה והתיישבתי לידה. היא קפצה בבהלה ומיד משתה את ידה מהמים.

"למה אתה פה?" שאלה מיד.

"אני הרבה פעמים בא לפה בלילה" האור הכחול של הבריכה משתקף בעיניה "למה את פה?"

היא העיפה מבט לעבר המים "אני אוהבת לחשוב בלילה וכאן זה מקום שקט"

השתקקה שתיקה, ישבנו ביחד והבטנו במים, לא אומרים כלום. לבסוף שברתי את השתיקה "תיכנסי" לחשתי לה,היא הביטה בי בבהלה "תכנסי איתי" הגברתי את קולי.

"אני לא יכולה" היא ענתה בלחש, בוהה במים.

"אני אעזור לך" קמתי והושטתי לה את ידי "בואי" היא הסתכלה על ידי, תחילה היא הייתה נראת נחושה ושילבה את ידיה, אך אחר כך היא ראתה שאני לא מוותר, עדיין עם ידי המושטת, מחכה שתתפוס בידי. לבסוף, מהססת היא הושיטה את ידה ותפסה בידי. אחרי שהיא קמה שיחררתי את ידי לרגע והורדתי את חולצתי, נשארתי בבגד ים, לא פיספסתי את המבט שלה עליי אך לא אמרתי כלום. אחזתי שוב בידה והובלתי אותה לרדודים, צריך להתחיל לאט. כשהגענו לקצה המדרגות ברדודים הבטתי בה, מחכה שהיא תעשה את הצעד הראשון לעבר המדרגה הראשונה שהמים ליטפו אותה, אבל היא לא עשתה את זה.

"התחרטתי" היא ניסתה לשחרר את ידה מידי אך לא עזבתי "אני לא רוצה לעשות את זה"

"קארה, את מאמנת שחייה" הצבתי בפניה את העובדה "מה יקרה אם אחד התלמידים שלך יפצע בבריכה ויטבע? את אמורה להיות מוכנה לדברים כאלה" היא השפילה את מבטה לידינו,

"למה אתה עושה את זה בשבילי?" שינתה נושא.

לא ידעתי מה לומר, למה אני באמת עושה את זה? אני בעצמי לא יודע את התשובה. העלתי על פני חיוך מתנשא "בשביל לוודא שלא תתני לי לטבוע אם אני אפצע בבריכה" ניסיתי להרים קצת את המצב רוח.

"אה באמת?" היא שאלה בזלזול, כנראה שהצלחתי "לא נראלי שטיילר המוכשר לא יוכל להציל את עצמו אם הוא יצטרך"

"אני אקח את זה כמחמאה, תודה" אמרתי עם חיוך גדול, בשביעות רצון.

היא גילגלה את עיניה "מה שעושה לך טוב"

"אני שמח שאת רוצה בטובתי" אמרתי בציניות.

"אז אני בטוחה שאתה גם תרצה בטובתי, נכון?" שאלה עם חיוך תחמן.

"אם אני אומר שכן, מה יקרה?" שאלתי בחשש, לא יודע אם אני רוצה לדעת את התשובה.

"תגלה רק אם תגיד" אמרה בפשטות, עדיין מחייכת את החיוך התחמני הזה. החיוך הזה היה יפה, לא כמו החיוך הרגיל והאמיתי שלה אבל הוא היה גם מדהים. על מה אני חושב?!

נאנחתי "טוב אז כן, אני רוצה בטובתך" קיוויתי שלא אתחרט על זה.

"יופי, אז אם אתה רוצה בטובתי, תעזוב אותי ואל תכריח אותי להכנס למים" אמרה בשמחה ומשכה את ידה מידי. לא הגבתי מספיק מהר והיא כבר הייתה במרחק שלושה צעדים ממני, הולכת לאורך הבריכה לצד השני, שם נמצאים התיקים שלנו.

מיהרתי אחריה, השגתי אותה מהר והלכתי לידה כך שאני הולך בצמוד לבריכה והיא מנסה להגביר את מהירותה. נתתי לה דחיפה קטנה בכתף. היא נעצרה והביטה בי במבט רצחני. נו קדימה... תעשי את זה... כאילו קראה את מחשבותיי, היא נתנה לי דחיפה, קצת יותר חזקה ממה שאני נתתי לה. נפלתי לבריכה מעוצמת הדחיפה שלה. לא עליתי עדיין, נשארתי מתחת למים, עוצר את נשימתי ומחכה. התכוונתי להתייאש כבר ולעלות כשראותיי זעקו לחמצן אבל אז ראיתי משהו נופל למים ובועות בתוך המים.

עליתי מעל המים, נושם את האוויר, לוקח שאיפה גדולה ואז חוזר למתחת למים. ראיתי את קארה, תפסתי בידה והעלתי אותה איתי.

"מטומטם" היא צעקה עליי ברגע שיצאנו "אתה דפוק?! חשבתי שטבעת! אתה מטורף! לא נורמאלי! משוגע!"

"קארה תרגעי!" היא הייתה בהיסטריה, דמעות היו על פניה והיא ניסתה לצאת מהמים. לא נתתי לה ללכת, החזקתי אותה ושמתי לב שהיא כנראה הורידה את שמלתה כשקפצה ועכשיו היא לבושה בבגד ים שלם בצבע שחור שמאוד החמיא לה.

"תעזוב אותי!" היא ניסתה להשתחרר מאחיזתי אבל החזקתי אותה חזק "אני רוצה לצאת" היא התפתלה.

"את כבר בתוך המים את באמת מתכוונת להרוס לעצמך את זה? אני פה ושום דבר לא יקרה לך" ניסיתי להרגיע אותה אבל היא לא הקשיבה "אני לא אתן לשום דבר לפגוע בך"

היא הביטה בי, הדמעות עוד נצצו על עיניהפניה או שאלה היו טיפות מים "אתה באמת מפגר, אתה לא יודע איזה התקף לב עש-" אבל היא לא יכלה להמשיך את המשפט כי נישקתי אותה, לא נותן לה אפשרות לדבר יותר.

היא הייתה מופתעת בהתחלה ולא שיתפה איתי פעולה, אך כששידלתי אותה לנשק אותי בחזרה, היא נישקה אותי גם. בהתחלה זה היה רך ואיטי אבל זה הפך להיות רעב יותר. תפסתי במותניה והיא כרכה את רגליה סביבי, הצמדתי אותה אלי, ידיה הסתבכו בשערי.

לא רציתי שהרגע הזה יעבור בחיים. הבנתי סוף סוף למה עזרתי לה, למה היה לי אכפת ממנה, למה אני מגיב שונה כשאני איתה.

145 דירוגים.
50 תגובות.
אוהבת אתכן מלאמלא תדרגו ותגיבו!!<3<3<3