אני מתעוררת מה חלום מזיעה ורועדת ומגלה את ניק עומד מולי עם אקדח בידו.
"מה אתה עושה?! " אני לוחשת מפוחדת מהחלום ו העובדה שהוא מכוון לכיווני אקדח.
הוא מוריד את האקדח ונאנח
"התחלת לבכות ולצעוק, חשבתי מישהו מנסה לפגוע בך"
"ובגלל זה אתה מכוון לכיווני אקדח? כדי להגן עליי או משהו? " שאלתי בציניות.
"את רוצה מים? את ממש רועדת"הוא שאל אותי.
"אני בסדר, לא צריך"אמרתי בשקט, רק רוצה לישון ולא לקום.
"טוב, לילה טוב"
"לילה"
הוא עלה לחדרו ואני נשכבתי כל הספה מנסה להירדם, ללא הצלחה.
השעה 3:47 ואני ערה.
החלטתי לקום ולעשות משהו.
טלוויזיה אי אפשר, ניק יתעורר.
מחשב אי אפשר, רק אלוהים יודע איפה המחשב.
טלפון אי אפשר, כנל-רק אלוהים יודע איפה זה.
לא היה לי מה לעשות, התיישבתי על הספה ונאנחתי.
פתאום נשמעו ברחבי הבית רעמים וכל הבית הואר ע"י הברקים.
זהו זה, אני יוצאת החוצה! לא שאני הולכת לברוח, לא שאני אצליח... סתם הליכה קצרה בגשם. מקסימום דלקת ריאות, מילא בא לי למות כבר..
כלומר למה לי להמשיך לחיות? אבא שלי לא טורח בכלל לבוא ו להציל אותי, ניק בכלל כיוון לכיווני אקדח באמצע הלילה, אפשר לומר שעברתי טראומה שאף ילדה בת 17 צריכה לעבור. אני מתחרפנת.
קמתי בשקט והתחלתי ללכת לכיוון הדלת, לקחתי את המפתחות לאט לאט כדי שלא ירעישו ופתחתי את הדלת.
ישר הרגשתי קור אימים בפני ושמעו את הגשם כמו זכוכית מתנפצת על האדמה, בקושי הצלחתי לשמוע את עצמי חושבת.
יצאתי החוצה, סגרתי את הדלת.
לקחתי צעד אחד קדימה ו הרגשתי את כל טיפות הגשם נופלות על גופי הקטן.
לקחתי עוד כמה צעדים קטנים, נהינת מהגשם הקפוא שמתנפץ על פניי.
לי ולגשם יש דבר אחד משותף- קור.
אני יכולה לעמוד בגשם שעות ולא יזיז לי הקור, אני אוהבת את הקור, אני אוהבת להרגיש את המים נוזלים על פניי, אני אוהבת ללכת יחפה על הדשא הרטוב ולא להרגיש את כפות רגליי.
כל כך קר לי אבל זה מרגיש טוב כל כך. אני לא רוצה שהגשם יפסיק.
אני מתיישבת על הדשא וסוגרת את עיניי אבל רגע אחרי זה, ניק מעיר אותי מה מחשבות שלי.
הוא מחזיק בפני ומביט בהם בפנים שלא יכולתי להבין.
"מה את עושה בחוץ?! " הוא צועק כדי שאוכל לשמוע.
חייכתי אליו חיוך חסר משמעות וצחקקתי כאילו ואני שיכורה מהגשם.
תפסתי בחולצתו והתקרבתי עליו עד כפי היה לידו האוזן שלו.
"אני חייה את החיים" לחשתי לו ונתתי לו נשיקה בלחי.
קמתי מהדשא ונעמדתי ליד דלת הכניסה, מחכה כמו כלב רטוב מחוץ לבית.
הוא קם ו מסתכל עליי הפרצוף המום ומבולבל ומתחיל ללכת לכיווני-לכיוון הבית.
הוא מתקרב עליי ומצמיד אותי לקיר, הוא מתקרב לפניי ולוחש לי "מה עובר עלייך?"
"אני? כלום לא עובר עליי"אני אומרת ומחייכת חיוך מטומטם.
"שתית משהו? " הוא מצחקק.
"גשם"
"את זה אני אחליט"הוא אומר בחיוך מהמם ומתמיד את שפתיו לשפתיים שלי.
YOU ARE READING
Cruel world- עולם אכזר
Romanceאנג'י, נערה בת 17, ילדה חכמה, יפה,שקטה ובאה ממשפחה טובה היא בסך הכל ילדה רגילה שמגיעים לה חיים רגילים עד שיום אחד היא חוזרת מהעבודה שלה, השעה 23:47 והיא מתחילה ללכת לכיוון האוטו. פתאום היא צורחת כשהיא מרגישה ידיים סביבה.
