אנחנו נכנסים לאוטו הגדול והשחור של אותו הבחור.
אני חוזרת הביתה.
לא חשבתי שאי פעם אהיה שמחה כל כך לחזור הביתה, לאבא שלי.
התיישבתי במושב האחורי כפי שהאיש ציווה.
אנחנו מתחילים לנסוע, השקט שורר באוטו, טוב שכך.
אני מסתכלת מהחלון, הכל חשוך בחוץ, שום נפש לא נראתה באופק.
הכל רטוב, שקט, עצוב.
אני מביטה לשמיים דרך החלון, השמיים ,הכל אפור. ברקים מופעים לפחות מדנייה ואז נעלמים.
אני לא יכולה להסיט את מבטי מהשמיים.
הברקים ורעמים מופעים יותר ויותר.
והגשם מתחיל ליפול בבת אחת, המבול חזר.
זה הסימן שלי.
"תעצור את האוטו" אני לוחשת לא מזיזה את מבטי מהגשם הקודר.
הוא לא עונה.
"תעצוראת האוטו! "אני מתחילה להתעצבן והפעם מסובבת את מבטי עליו.
הוא לא עונה.
"אתה חירש?? תעצור את הרכב!" אני צורחת.
ידיו מתהדקות על ההגה והוא נראה עצבני למדי. שיט.
הוא עוצר את הרכב בבת אחת.
אני מרגישה שעוד שנייה התהפכנו.
הוא פותח את דלת הנהג ופותח את הדלת האחורית ונכנס.
אני מנסה לפתוח את הדלת שבצד שלי אך היא נעולה.
"תן לצאת" אני רועדת.
הוא תופס בפניי באגרסביות ואני נבהלת. שיט שיט שיט אני מטומטמתתת.
אני מנסה לזוז ממנו ולצרוח, אנחנו באמצע שומקום:/
"תקשיבי לי ותקשיבי טוב!" הוא מתעצבן.
"את יכולה לצרוח ולהיאבק כמה שבא לך"הוא ממשיך "אבל לא, את לא יכולה ללכת, אני מחזיר אותך לאבא שלך חייה או מתה! אני רוצה את נכסף שלי!" הוא אומר בחיוך מזלזל.
"לך תזדיין" אני יורקת בפני.
הוא סוטר לי בחוזקה ואני צורחת, נאבקת אבל הוא חזר ממני פי 10 .אני פשוט מעייפת את עצמי.
הוא יוצא מהרכב ונכנס למושב הנהג, מוציא את הטלפון מכיסו ומקליד משהו, הוא מסיים ושם חזרה בכיס.
ואנחנו ממשיכים לנסוע.
נקודת מבט ניק
"פאק פאק פאק" אני צועק ובועט בעץ. כן, זה כן כאב.
ישר רצתי חזרה לכיוון הבית ונכנסתי לאוטו.
אני חושב שאני יודע איפה היא.
אני צריך לעשות שיחת טלפון
אני: "קארל? " שאלתי בלחץ
קארל (חבר של ניק) :"אה אחי מה יש? "
אני: "תקשיב, יש מצב את מוצא את המיקום של הטלפון שאני אשלח לך?"
קארל: "מה למ--" קטעתי אותו.
אני: "קארל, אתה יכול או לא יכול?! "
קארל: "יכול יכול אבל תגיד לי מה קרה! "
הוא כבר נשמע בלחץ בעצמו.
אני: "אספר לך כשאגמור, תמצא את המיקום הכי מהר שאתה יכול בסדר? "
קארל: "בסדר..? "
ניתקתי.
ישבתי באוטו העומד בגשם בזמן שאני טוען את הנשק ומחכה למיקום
*הודעה*
הוא שלח לי את המיקום וישר התחלתי לנסוע בשיא המהירות.
אני מגיע לבית של קארל..
למה הוא שלח לי את המיקום הזה.
אני נכנס למקום בבילבול מוחלט וישר מחפש בעיניי את אנג'י.
הדבר הראשון שתופס את צומת ליבי הוא הנייד שלה על שולחן הקפה שנמצא במרכז הסלון.
אני מדליק את המסך ורואה הודעה שעוד לא נשלחה. אליי.
"חבל שלא תראה אותה שוב לעולם... לא חושב שתרצה לראות אותה אחר שאגמור איתה ועם הפרצוף היפה שלה"
סיימתי לקרוא כל מילה ומילה בהודעה וזרקתי את הטלפון הכי חזק שאני יכול לעבר הקיר.
רק קול ניפןץ הטלפון והגשם נשמע בחלל הבית.
לעולם לא הייתי חושד בקארל.. הוא היה החבר הכי טוב שלי כבר שנים אבל עם חושבים על מה הוא לא יעשה בשביל כסף..
אני הולך למצוא אותו ולארגן לו את הפנים מחדש שאפילו ההורים שלו לא יזהו אותו!
נקודת מבט אנג'י
הוא יוצא מהרכב וגורר אותי אחריו.
אני צורחת, בוכה, משתוללת וכלום לא עוזר.
הוא לא משחרר ממני. אני בטוחה שהיד שלי כבר סגולה מסימנים.
"סתמי כבר! " הוא צורח לעברי וסוטר לי .
אני בוכה ומייללת והוא גורר אותי לתוך בית.
"חשבתי שאתה לוקח אותי הביתה" אני לוחשת וממשיכה לבכות.
"מצפים לנו אורחים" הוא אומר.
YOU ARE READING
Cruel world- עולם אכזר
Romanceאנג'י, נערה בת 17, ילדה חכמה, יפה,שקטה ובאה ממשפחה טובה היא בסך הכל ילדה רגילה שמגיעים לה חיים רגילים עד שיום אחד היא חוזרת מהעבודה שלה, השעה 23:47 והיא מתחילה ללכת לכיוון האוטו. פתאום היא צורחת כשהיא מרגישה ידיים סביבה.
