מישהו אוחז בי בחוזקה, מנסה להפיל אותי לאדמה.
אני צורחת מרוב הלם ולא מצליחה להבין מי התוקף.
"סתמי כבר!" התוקף צועק עליי.
"תעזוב אותי!"אני צורחת בחזרה.
הצלחתי להשתחרר ממנו והתחלתי לרוץ.
הוא תפס בידי וגרם לי להסתכל לו בעיניים, הייתי מבוהלת כל כך עד שלא יכולתי להוציא מילה.
"את יודעת, זה לא כזה חכם מצידך ללכת לבד באמצע הלילה..." הוא אומר לי ברוגע.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי בלחש, פחדתי.
"את אמרת לקטרין להיפרד ממני, רק באתי ללמד אותך לקח. אל תדאגי, את זה את לא תשכחי." הוא אומר לי בחיוך מתגרה.
הוא החל להתקרב עליי, יותר מידי. ניסית להתרחק אבל הוא היה חזק מידי. הוא החל ללטף לי את הלחי בעדינות ואז ביום אחד אני מקבלת סטירה ונופלת לאדמה.
אחרי רגע אני שומעת קול ירייה לכיווני.
"איפה אני? אני מתה? " אני אומרת לעצמי בראש, מפחדת לפקוח עיניים.
"קחו אותה מכאן!" איזה שהוא איש מצווה על אחרים.
אני הרגשתי יעדים לוקחות אותי , ניסיתי להתנגד, לברוח, לצרוח לעזרה, על כל דבר שניסיתי לעשות הם הכו אותי.
האנשים שסחבו אותי החלו לקשור לי את הידיים, הרגליים, וסתמו לי את הפה, לפני שכיסו לי את העיניים, ראיתי אנשים גוררים את הגופה של כריס למקום לא נודע. לאחר שנייה העיניים שלי מכוסות ואיני רואה דבר מלבד חושך.
" היא תקום מתישהו?" האיש שואל.
"לא משנה אם היא תקום או לא, אני אדפוק אותה גם ככה!" האיש האחר אומר בזילזול וצוחק.
כאילו אני הבובה שלו, הוא חושב שאני לא אצליח לברוח, אני לא כזאת תמימה, אני יכולה להיות ערמומית!
לעט לעט אני פותחת עיניים ולוקח לי סמן להרים את מבטי למנוול שקשר אותי.
"בוס, היא קמה" האיש אומר בשקט.
"אני לא עיוור, אני רואה טוב מאוד, עכשיו תשאיר אותנו לבד" הבוס עונה.
אני שונות צעדים מתרחקים ונלת נסגרת, יש שקט מוחלט בחדר המחניק.
"בוקר טוב, יפייפיה נרדמת" האיש אומר מתוק. חח חושב שאני ילדה קטנה.
"תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך!" האיש שואג לכיווני.
לא העזתי להביט בפנים העקומות שלו.
הוא תפס לי בשיער ומשך אותן למעלה כך שאסתכל עליו אם אני רואה או לא, אין לי ברירה.
חדבתי שהוא יהיה איזה זקן פדופיל או משהו אבל במקום זה הוא היה בשנות ה30 לחייו.
"זה יותר טוב!" הוא אומר בשקט ,מביט אל תוך עיניי .
"ציפיתי למישהי יפה יותר, אבל גם את בסדר, נסתפק בך"הוא יורק לכיווני.
אף פעם לא חשבתי שאני יפה, אבל אף אחד מעולם לא ידע שזה מה שאני חושבת, זה סתם החה מושך צומת לב, אני שונאת צומת לב.
"את יודעת למה את פה?" הוא שאל כשהןא התקרב יותר מידי קרוב.
" לך תזדיין! " ירקתי לכיוונו. אף פעם לא קיללתי, אני ילדה טובה אבל מה לעשות שהוא דרש את זה? זה הגיע לו.
הוא ישר סוטר לי ואני נופלת לאדמה יחד עם הכיסא מעץ שנוחת על ידי, זה כאב לי.
" את תקבלי את העונש שלך בערב!" הוא אמר לי בפשטות .
הוא יצא מהחדר, משאיר אותי על האדמה, מבוהלת ממה שיקרה לי בערב.
YOU ARE READING
Cruel world- עולם אכזר
Romansאנג'י, נערה בת 17, ילדה חכמה, יפה,שקטה ובאה ממשפחה טובה היא בסך הכל ילדה רגילה שמגיעים לה חיים רגילים עד שיום אחד היא חוזרת מהעבודה שלה, השעה 23:47 והיא מתחילה ללכת לכיוון האוטו. פתאום היא צורחת כשהיא מרגישה ידיים סביבה.
