במשך יותר משעה אני שוכבת על האדמה קשורה לכיסא הלא נוח, מפחדת מה ערב.
אני לא יודעת אם חשוך כבר בחוץ, אם יורד גשם או לא או אם אני הולכת בכלל לשרוד את הערב הזה.
אני עוצמת עיניים רק כדי להרגיע את עצמי, " אני חולמת, אני אהיה בסדר, זה רק חלום רע" אני לוחשת לעצמי בשקט.
אני פותחת את עיניי בבהלה כשאני שומעת דלת נתרקת.
"נוח לך?" האיש שנכנס שואל אותי בקול רגוע.
לא עניתי.
הוא הרים את הכיסא כך שאני יושבת כמו שצריך אבל עם מבט מבוהל בעיניים.
"שאלתי אותך שאלה!" הוא מתחיל להתעצבן.
מרוב טיפשותי לא עניתי.
הוא סוטר לי חזק בלחי, אני מתנשמת בכבדות, מנסה שלא לבכות, הוא רק יהיה מהמראה שאני בוכה. אני לא אתן לו את התענוג הזה!
"את בודקת גבולות ילדונת, עדיף לך שלא" הוא הולך לעט לעט ואומר בקול רגוע.
הוא מאחורי ואני לא מעיזה לסובב את ראשי.
אני מרגישה שהוא מחזיק בכיסא, הוא מתקרב יותר ויותר אל ראשי.
אני מנסה שלא להראות פחד, ללא הצלחה.
הוא מוציא סכין ומקרב אותו אל פניי. אני כל כך מפחדת שאני כבר מעדיפה שהוא יהרוג אותי וזהו, אני לא רוצה לסבול יותר.
"יש לך 2 אפשרויות; לסכין יש הרבה שימושים" הוא אומר לי בזמן שהוא הולך לעט, כך שהוא עכשיו מולי.
"אבל לך יש רק 2 אפשרויות, את בוחרת איך אני משתמש בסכין." הוא אומר לי בשקט, בזמן שאני קפואה מפחד.
"אפשרות ראשונה- אני יכול לחתוך את החבלים שבהם את קשורה ואז לדפוק אותך..
אפשרות שנייה- אני יכול לחתוך אותך ולהשיג אותך ככה להורים שלך" הוא אומר בקלילות כאילו זה לא ביג דיל.
"תהרוג אותי וזהו" אני אומרת בשקט לא מאמינה שהצלחתי להביט אל תוך עיניו חסרות הרגש.
"את יודעת, רוב שאנשים שישבו כאן לפנייך היו מתחננים לחייהם"
"תעשה את זה כבר, תגמור עם זה" אני אומרת, ו עוצמת את עיניי בפחד.
"מה שבא לך.." הוא אומר
אני עוצמת עיניים ומחכה שזה יגמר כבר.
אחרי רגע אני שומעת קול ייריה ובמוחי אני חוזרת לאותו ערב שהם יירו בכריס- חבר של קטרין.
אני פותחת את עיניי בפחד, האיש שלפני שנייה רצה להכין ממני סלט, מת, מוקף בדם. אני בוהה בו, לא ממצמצת, לא נושמת, אני שומעת רעש סביבי אבל לא מבינה כלום.
אני חוזרת לעצמי כשאני מבינה שמישהו חתך את החבלים שבהם אני קשורה, האדם מרים אותי על כתפו ומסתלק מהמקום.
אני שעל כתפו, בהלם לא זזה, עדיין חושבת שאני מתה.
יש סיכוי שהם באו להחזיר אותי הביתה?
זה הדבר היחיד שאני רוצה - הביתה.
יש סיכוי שהם גיבורים שלי?
לא. הם לא גיבורים שלי...
אני בפאקינג תא מטען שלהם.-.
אני מתעוררת במרתף.
"יש עוד מרתף, איזו התרגשות!" אני חושבת לעצמי בציניות.
YOU ARE READING
Cruel world- עולם אכזר
Storie d'amoreאנג'י, נערה בת 17, ילדה חכמה, יפה,שקטה ובאה ממשפחה טובה היא בסך הכל ילדה רגילה שמגיעים לה חיים רגילים עד שיום אחד היא חוזרת מהעבודה שלה, השעה 23:47 והיא מתחילה ללכת לכיוון האוטו. פתאום היא צורחת כשהיא מרגישה ידיים סביבה.
