הורדנו את הפוכים מהחדרים שלנו וסידרנו אותם ליד הספה. הבאנו את כל הכריות שקיימות בבית וזרקנו אותם על הספה. חילקנו תפקידים ואת הפופקורן נתנו לשחר להכין.
"לא, נו בבקשה תנו לי להחליף עם ספיר! אני רוצה לבחור את הסרט! נו מה איכפת לכםם!?" הוא התחננן.
"אויי, זה בגלל שאתה לא יודע איך להכין פופקורן? מסכן שלי! אל תדאג כולנו איתך ותומכים בך! אני אסביר לך : שמים את השקית במיקרו-גל, לוחצים על הכפתור הגדול שלוש פעמים, ומחכים. מוצאים את השקית, ומבצעים את אותם הפעולות ארבע פעמים." אני מסבירה לו כמו לילד קטן. " אתה בטוח שאתה מחונן?"
"ח-ח-ח. מצחיק מאוד." הוא עונה לי.
"מה מצחיק? אה אני יודעת... זה בטח בגלל שלא ציינתי שאתה אמור להחליף שקית כל פעם..." אני אומרת וזורקת לו את החבילות פופקורן על הראש. "יאללה לך. "
הוא מסתכל עליי כאילו הוא רוצה לרצוח אותי.
"נו מה? אתה עדיין פה? המטבח בכיוון הזה!" אני אומרת ודוחפת אותו לכניסת המטבח.
אני צוחקת והולכת לסלון.
התפקיד שלי ושל ספיר הוא לסדר את הסלון ולבחור סרט. ירין התנדב ללכת לקנות שתייה במכולת שליד, ואולי גם פיצה. כן, מפתיע ממנו להזיז את התחת בשביל משהו כזה.
"אתם עוד תצטערו על זה!!!" שחר צעק מהמטבח. חחח הוא מצחיק אותי, מה הוא כבר יכול לעשות? לשרוף את הפופקורן?
אחרי שסידרנו את כל הסלון לסוג של קולנוע ביתי, בעצם לא קולנוע ביתי כי קולנוע זה לא נוח - אין איפה לשים את הרגליים, ותמיד יש אנשים שמסתירים. קיצר אחרי שסיימנו לסדר את הסלון לפינה נוחה וחמודה, אני וספיר התיישבנו וחיפשנו סרט.
"מה נראה?" היא שואלת אותי. "אוו יש לי רעיון! " היא צועקת לפני שאני מספיקה לענות לה. "בואי נראה דיסני!!"
"הם ירצחו אותנו!" אני אומרת וצוחקת איתה. "בואי סרט טוב, שיתאים לכולם... כמו מהיר ועצבני וכאלה."
"וואי שכנים זה טוווב!" היא מציעה.
"בואי ניקח כמה ונבחר איתם." אני אומרת וזה מה שאנחנו עושות.
ירין חזר ואיתו תומר. ידעתי שהוא לא היה יוצא מהבית בשביל קולה. כולנו התיישבנו ומיקמנו את הפופקורן ואת השתיה ככה שלכולם יהיה בלי שנצתרך לקום. הם שאלו איזה סרט בחרנו אז הסברנו להם.
"אוקיי זה ככה: או ”שכנים“, או ”נראה אותך שוטר“, או ”חופשה בהפרעה“, או ”אריאל בת הים הקטנה“." אני אומרת וספיר ואני צוחקות בזמן ששחר, תומר וירין עושים פרצוף.
בסוף בחרנו שכנים.
***
"עעעאאא!!!!" אני וספיר צועקות. "איזה גוף יש לו!!!" כן, כנראה הבנתם - זאק אפרון הוריד את החולצה.
"נו באמת, הוא לא הבן היחיד בעולם עם קוביות..." שחר מגיב לתגובה הקצת מוגזמת שלנו. קצת. טיפטיפה. אוקיי ממש מוגזמת, היינו באמצע לרקוד. "עובדה תראו!" הוא מוסיף ומרים את החולצה.
אני רואה את ספיר מומסת לידי, היא עוד שניה על הרצפה. באמת קוביות יפות יש לו.
"
היי! גם לנו יש!" צעקו ירין ותומר. שתיהם הרימו את החולצה שלהם בתיאום מושלם.
ישר העיניים שלי הסתכלו על תומר, את השרירים של ירין אני רואה כל יום, את של תומר פחות...
היו לו שש קוביות מדהימות, ראו את קצה הוי הנעלם מתחת לבוקסר הנראה לעין.
אני לא אשקר אם אגיד שעוד שניה הייתי מזילה ריר. מה זה השלמות הזאת? לך לדגמן לעזאזל!
"ידעתי שתגיבו ככה!" ירין צוחק ומחזיר את החולצה, ואחריו כך שחר ותומר עושים.
ספיר חוזרת לעצמה מהר ומתעצבנת. " נו באמת! בגללכם הפסדנו קטע ממש מעניין של הסרט!! ועכשיו אני צריכה לקום כדי להחזיר את זה לאחור!"
"טוב, נו, אני אקום.." שחר אומר ומחזיר את הסרט.
***
כנראה נרדמתי. אני מתעוררת כשכבר כולם יושנים. השעה רק אחת לפנות בוקר. אני קמה למטבח ומביאה לעצמי כוס מים קרים.
"תמזגי לי גם."
קפצתי בבהלה.
"מה נראה לך יא חולה נפש! אל תעשה לי את זה יותר בחיים, אתה יודע איך הבלת אותי?!" אני צעקת עליו.
"אה אהה שקט הם יושנים." הוא לוחש ומבצע תנועות מוזרות כדי להשתיק אותי.
"לא איכפת לי, הבלת אותי!" אני מוזגת לתומר כוס מים ומחזירה את המים למקרר. שניה לפני שאני סוגרת את הדלת עוד מישהו מצתרף. "לפני שאת סוגרת את הדלת תוציאי שוב את המים ותמזגי לי ולספיר כוס מים." שחר אומר.
"תפסיקו להבהיל אותי!" אני מוזגת להם כוס וגם אחת לירין למקרה וגם הוא יופיע פתאום.
אנחנו יושבים במטבח ושותקים. כולנו חצי רדומים אני חושבת. בעצם אני לא.
"בואו מלחמת כריות ונעיר את ירין גם!" אני אומרת בהתלהבות.
"יאללה אני בעד!" תומר אומר ולוקח לעצמו עוגיה מהקופסת עוגיות שעל השיש, הוא מביא גם לנו.י
"אז קומו."
אנחנו הולכים לסלון ולוקחים כל אחד שתי כריות. קודם כל להעיר את השמן הזה שנקרא ירין. תומר סופר עם האצבעות ובשלוש כולנו קופצים על ירין ומפוצצים אותו מכות עם הכריות.
"אההה, מה נראה - " הוא מנסה לקום ולא מצליח, "לכם!"
"מלחמת כריות!!!!" אני וספיר צועקות.
ירין סוףסוף קם ותופס את הכרית שלו. הוא קודם כל מעיף את הכריות של שחר ומתחיל להתקרב אליי. ספיר נותנת כרית אחת לשחר והם קופצים על ירין ששוב פעם תקוע בין הספה לבין הכריות.
תומר ואני מתחילים להרביץ אחד לשני.
בסוף כולנו רבים ע הכריות וצוחקים כמו משוגעים. לרגע לא חשבנו על השכנים או על משהו אחר.
היה פשוט כיף.
כשהיינו כבר עייפים מהמלחמת כריות החלטנו לראות סטנדאפים, אם כבר צוחקים אז עד הסוף!
אחרי לפחות שעתיים של סטנדאפ ועדו דברים סתומים, נרדמתי.
***
אני מתעוררת בבוקר אחרונה כנראה. אני היחידה בסלון. אני קמה ישר לחדר אמבטיה. אני מצחצחת שיניים בלי להסתכל במראה. אחרי הצחצוח אני לוקחת קצת מהסבון פנים שלי שאני שמה כל בוקר. אני מרימה את הפנים שלי ומסתכלת במראה.
"אההההה!!!" אני ארצח מישהו. על המצח שלי כתוב בטוש שחור "סתומה" ויש לי שפם.
שחר פותח את הדלת וצוחק. "אמרתי לך שתצטערי על זה!"
אני רצה אליו עם הסבון פנים בידיים ודוחפת לו את זה לפה. מה כבר יכול לקרות לו? כולה סבון פנים....
"איכס!" הוא אומר ושוטף את הפה עם מים מהברז. יוצא לו קצת קצף מהפה והפעם אני זאת שצוחקת.
"מה קרה פה?" ספיר לידי וגם לה רואים את ציורים שלא ירדו לגמרי מהפנים שלה.
תומר וירין מצתרפים אלינו וצוחקים.
"ככה אני אוהב את אחותי! " ירין אומר ומחבק לי את הכתף.
אחרי שהטוש ירד מהפנים שלי ושלשחר לא היה יותר סבון בפה, הלכנו להכין קרפים.
אוקיי לכלכנו קצת את המטבח אבל ננקה הכל לפני שאימא תגיע.
אכלנו, שתינו, ניקינו והלכנו להתארגן ליציאה.
YOU ARE READING
מחוננת במסרה חלקית
Fiksi Remajaהיי, אני ענבל בת 16, אני בכיתה י'. כן אני מחוננת, אז מה? בגלל זה צריך להתייחס אלי אחרת??לא! יש לי אח תאום, ירין, ואנחנו לא דומים בכלל. אולי בעיניים וצבע שיער אבל זה הכל! יש לי שיער שטיני חלק וארוך, עיניים אפורות וירוקות ( כולם אומרים לי שיש לי עיניי...
