מחוננת במסרה חלקית

פרק 8

"אז...שנתחיל ללכת?" הוא אומר ומציע לי את הזרוע שלו כמו ג׳נטלמן. אני יודעת מה לעשות, כי אני בכל זאת לא אוהבת אותו בצורה כזאת... אחרי כמה שניות אני לוקחת את זרועו ואנחנו מתחילים ללכת.
הדרך עד לבית קפה הייתה קצרה אבל הייתה כל כך שקטה שזה הרגיש כמו נצח!
כשהגענו ראיתי שהשולחן הקבוע שלי שמור.
"אנחנו יושבים שם?"שאלתי והצבעתי על השולחן.
"כן." הוא ענה והתיישבנו.
"זה מצחיק כי זה בדיוק השולחן הקבוע שלי!" אני אומרת בהתלהבות.
"אני יודע."
אוקיי...
"תגיד, איך ידעת איפה אני גרה?" שאלתי סקרנית.
"אני יודע הרבה דברים עלייך, אני יודע שאת מציירת מדהים וגם רוקדת מהמם, אני גם יודע שאת ממש חכמה אבל לא אוהבת להשוויץ בזה. אני גם יודע שאת שונאת אגואיסטים במיוחד. "
זה כבר מתחיל להיות מפחיד... הוא יודע עלי יותר מדי דברים ואנחנו כמעט אף פעם לא דיברנו. אולי איזה שלום מפה לשם אבל אף פעם שיחה ארוכה. אני חושבת שהוא עוקב אחריי הרבה זמן כדי לדעת את כל זה. אולי הוא פסיכופאט ואף פעם לא שמו לב לזה?
"אבל מאיפה אתה יודע את כל זה?"
הוא לא עונה אני מתחילה להזיע ולרעוד.
אולי הוא הולך להרעיל אותי ואחרי הארוחה הוא יקח אותי למחסן ישן ואני אמות שם מרעב? או שהוא אולי פדופיל שמתחזה לילד בגילנו? הוא הולך לאנוס אותי!
זהו אני כבר מתחילה להיות פראנואידית!
"איך אתה יודע את כל זה?"
"אה..לא חשוב."
"כן חשוב..."
"אני מטורף עלייך את לא מבינה?!"
אולי הוא באמת מטורף...
אני לא יודעת מה להגיד אז אני מתפללת לה׳ שיקרא משהו שיציל אותי מהמצב המביך הזה.
ולא תאמינו מה קרה! הגיע מלאך לבוש לבן והציל אותי!
טוב את האמת זה היה המלצר, אבל למי איכפת? כל עוד הוא הציל אותי מהמצב הזה. באותו רגע פשוט רציתי לחבק אותו ולהגיד לו אינסוף תודה. אבל כמובן שאם הייתי עושה את זה היו חושבים אני משוגעת אז לא עשיתי את זה.
הזמנו ותוך שניה זה הגיע!
היינו בשקט, אני שתיתי את המילקשייק שלי והוא לא נגע בקולה שלו. הוא פשוט הסתכל עלי במבט עצוב, נפגע?
"את אוהבת אותי?״ הוא שאל פתאום.
לא רציתי לפגוע בו אז לא ידעתי מה להגיד. מה חשבתי לעצמי שהסכמתי לבוא? אני אפגע בו עוד יותר עכשיו. אז פשוט התחמקתי מהשאלה שלו.
"אה, למה אתה חושב שבאתי?״ שאלתי.
"אה...נכון." הוא אמר והביט ברצפה. "אני מצטע, אני פשוט לא יכול לעשות את זה..."
"מה? למה אתה מתכוון?" שאלתי בדאגה. זה היה נשמע כמו בסרטים, שמישהו רוצה להתאבד הוא אומר משפט כזה למישהו שהוא אוהב והולך, ויום למחר מוצאים אותו תלוי בחדרו. אוי לא, אני לא רוצה לראות תמונה כזאתי... "אתה לא הולך להתאבד נכון?" שאלתי בלחץ.
"מה?! לא!" הוא ענה לי. "איך הגעת לזה?"
"עזוב זה פשוט נשמע כמו סרטים כשמישהו מתאבד.."
נשארנו בשקט ה-ר-ב-ה זמן, עד שהשתייה שלנו נגמרה...