כשאני חושבת על זה עכשיו, עשיתי הר מעכבר...
נפרדתי מדין, ולדנה אפילו לא הסברתי למה חסמתי אותה. אבל היא בטח ידעה מדין...
דין לקח את כל זה באיזי, גם אם בבית ספר כולם היו נגדו. היינו מאוד מקובלים ורכילויות מתפשטות מהר. הם ידעו שהוא בגד בי, ועוד עם חברה הכי טובה שלי (לשעבר).
ממש נפגעתי ממה שקרה. נהניתי איתו, הוא היה איכפתי, הוא דאג לי. אבל היינו ילדים עדיין. זה במילא לא היה מחזיק מעמד עד עכשיו, אפילו אם הוא היה "נאמן" לי.
אולי כדאי שאתחיל לדבר איתו, אולי הוא יסלח לי.
את האמת אני מתגעגעת להרגשה הזאתי, כשיש לך חבר, שאוהב אותך.
* * *
~שיחת טלפון - בין: אורי לענבל~
"אני לא מבין, איך עשית את זה כל כך מהר?" הוא פתח ככה את השיחה.
"טוב, אה.. אתה יודע, היא גם חיבבה אותך," אני מגלה לו, "מאוד..."
"מה??? את צוחקת עלי?"
"לא, היא פשוט התביישה, כמוך."
"וואי, ממש תודה!" הוא אמר בהתלהבות.
"בבקשה-" הספקתי להגיד לפני שהוא ניתק.
לא הספקתי להניח את הטלפון שדניאל התקשרה אלי....
"ענבל!" היא צועקת לי באוזן.
"כן, אני שומעת,אני לא חירשת, אבל אם תמשיכי ככה אני אני כן אהפוך לחירשת..."
"את שיקרת לי!" היא צועקת שוב, "ותפסיקי לחפור..."
"מתי?" אני מנסה להשמע טבעית.
"את אמרת שאת תהיה שם!" היא לא נשמעת כועסת.
"אה, על זה את מדברת? אני פשוט לא יכולתי לבוא כי.... אריאל לא אמר לך?" אני מתחמקת.
"אה, בכל מקרה, סליחה שצעקתי עלייך, ותודה שבזכותך יש לי איתו עוד דייט ביום שני!"
פשש הוא לא מחכה...
"בבקשה."
דיברנו עוד כמה דקות ואז ניתקתי.
***
אחרי שאכלנו ארוחת ערב, אני וירין הלכנו לראות סרט בסלון. כרגיל-הוא נרדם אחרי חצי שעה, ואני נשארתי תקועה.
הטלפון שלי צלצל, לא ידעתי מה לעשות. אם הייתי קמה מהספה, הייתי מזיזה אותו והוא היה מתעורר, אבל אם לא הייתי קמה, הייתי נשארת תקועה ומפספסת את השיחה.
אז החלטתי שירין יכול להרדם שוב, ושבעיה שלו שהוא נרדם עלי ולא על כרית. העפתי ב'עדינות' את הגוף שלו ממני, וקמתי לעבר הטלפון שלי.
השיחה הייתה ממספר לא מזוהה.
מעניין מי זה... למה שמישהו שאני לא מכירה יתקשר אלי שעשר וחצי?
עניתי. מי זה כבר יכול להיות? לא יקרה כלום.
״הלו?״ שאלתי.
״ענבל?״ שמעתי קול מהצד השמי של הקו.
״כן? זאת אני?״ יותר שאלתי מאשר עניתי.
״אממ... זה שחר... את יכולה לבוא אלי?״ הוא אמר. לבוא עליו? מה גני אעשה אצלו עכשיו? ומה אני קשורה אליו בדיוק?
״אה למה בדיוק? ולמה שעה הזאת?״ שאלתי מבולבלת.
״יש לי בעיה ואת היחידה שאני מכירה שיכולה לפתור אותה...״ הוא אמר, בושה בקולו.
״אי אפשר לעשות אצ זה דרך הטלפון?״ שאלתי. מה אתם רוצים ממני? עכשיו אמצע הלילה ואני אחת העצלניות אז.... כן ניסיתי להתחמק מיציאה מהבית.
״אין לי בעיה.״ הוא אמר, ״אבל אני מעדיף שתבואי אלי...״ הוא הוסיף.
״זה יכול לחכות למחר אחרי בית ספר?״ שאלתי. כאילו מה? הוא באמת חשב שאני אלך אליו עכשיו? אני בקושי מכירה אותו, אנחנו לא ידידים והוא בכלל מתעלם ממהי רוב הזמן. אם הוא היה מדבר עם אח שלי הייתי מבינה - הם חברים טובים. אבל מה לי ולו??
הוא שתק כמה זמן ואז ענה לי ״טוב.
את יכולה לבוא מחר בדיוק אחרי בית ספר? אני אשלח לך הודעה עם הכתובת או שבא לך לבוא איתי ברגל?״
״אני מעדה לקפוץ לבית להחליף בגדים ולבוא, אז תשלח לי בהודעה.״ עניתי.״ותגיד, שחר, מאיפה בדיוק יש לך את המספר טלפון שלי???״
״אח שלך הביא לי.״ הוא ענה בפשטות. ״ אז ביי, לילה טוב.״
״לילה טוב גם לך...״ עניתי לפני שהוא ניתק.
מעניין מה שהוא רוצה ממני.
איך בדיוק אני היחידה שיכולה לעזות לו...?
YOU ARE READING
מחוננת במסרה חלקית
Novela Juvenilהיי, אני ענבל בת 16, אני בכיתה י'. כן אני מחוננת, אז מה? בגלל זה צריך להתייחס אלי אחרת??לא! יש לי אח תאום, ירין, ואנחנו לא דומים בכלל. אולי בעיניים וצבע שיער אבל זה הכל! יש לי שיער שטיני חלק וארוך, עיניים אפורות וירוקות ( כולם אומרים לי שיש לי עיניי...
