מחוננת במסרה חלקית

פרק 24

כבר יותר משעה שאנחנו כאן ואני עדיין לא השתזפתי.
סתם, זה לא מה שחשוב לי כרגע, אבל כבר יותר משעה ששחר וספיר נעלמו, וזה מה שחשוב ומעניין אותי כרגע!
אני כבר מתחילה לדמיין מה קורה שם, נשיקות, עניינים, בטוח יקרה שם משהו.
בהתחלה שחר משך את ספיר לים, והם נשארו שם איזה עשר דקות ואז הם החליטו לצאת והלכו לאורך החוף עד שהם נעלמו פתאום.
"את חושבת על מה שאני חושב?", ירין שואל אותי.
"אם אתה חושב על מה שאני חושבת, אז כן."
"טוב, אז את גם חושבת עליהם.", כנראה שאם מישהו היה עומד שם הוא לא היה מבין אותנו, אבל העיקר שאנחנו מבינים את עצמנו!
"אני מאוד מקווה בשביל חבר שלך שהוא ניסה משהו ולא ישב מולה שעה ורק בהה בה." אני באמת מתכוונת לזה, כי גם אם בהתחלה שחר היה נשמע לי הילד הכי אדיש והכי מגעיל שיש, הוא כבר השתנה ומתנהג אלינו הרבה יותר יפה. וספיר גם מאוהבת בו בטוח....
"אני לא חושב שהוא עשה צעד כזה משמעותי, המקסימום שהוא עשה זה להזמין אותה ללמוד למבחן ביחד."
"אני מתערבת איתך שהם יצאו לדייט." אני אומרת ומחכה שהוא יחזיק לי את היד כתגובה להתערבות.
"אבל זה לא פייר, שחר לא יגיד לי שהוא הזמין אותה לדייט, זה לא הקטע שלו. אבל ספיר בטח תספר לך הכל וגם אם הם לא יצאו לדייט את תמציאי איזה משהו." הוא אומר ולא טורח אפילו להסתכל לי על היד. אני מחזירה את היד שלי למקום וצוחקת. הוא גילה את כל התוכנית שלי, "אני מכיר אותך מספיק שנים כדי לדעת שזה מה שתעשי, ועל מה נתערב, זה בכלל! בטח רצית שאני אסדר לך את החדר שבוע ואתן לך להחליט מה רואים בטלויזיה!"
"טוב הבנו, עלית עליי!", אני מודה ונכנסת למצב כפית.
ירין ישר מצתרף לצחוקים שלי, ומהר מאוד כולם מסביבנו מסתכלים עלינו מוזר. מה אסור לנו לצחוק בימינו?!
עדיין צחקנו כששחר וספיר הגיעו. הם הלכו ממש קרובים אחד לשני, בשונה מאיך שהם הלכו כשהם יצאו מהים. אבל הם לא החזיקו ידיים.
לספיר היה חיוך ענק מרוח על הפנים, אבל שחר היה נראה כרגיל.
כשהם התקרבו אלינו הם לא הבינו למה אנחנו צוחקים, אבל אחרי כמה שניות פשוט הצטרפו וצחקו איתנו. אימא של שחר הסתכלה עלינו מהצד, גם היא צחקה.
פשוט כולנו צחקנו!
הסתובבתי לראות מי צוחק, ושמתי לב שתומר לא פה, והוא גם לא היה בים לידנו.
זה איכשהו העלים לי את המצב כפית, חיכיתי שכולם ירגעו, ואז שאלתי איפה תומר.
בדיוק כשסיימתי את המשפט שלי תומר הופיע עם שקית ביד.
"הלכתי לקנות גלידות, ובגלל שאת דאגת לי - תבחרי טעם ראשונה!" הוא אמר והושיט לי את השקית. קצת האדמתי, כי באמת היינו פה שש אנשים ואני היחידה שדאגה לו, זה נראה קצת מוזר. רק שלא יחשוב שאני אוהבת אותו או משהו, כולה שאלתי לאן הוא נעלם....
היה ארבע טעמים, או קונוס שוקולד, או קונוס עוגיות לוטוס, או ארטיק מלון, ואחרון שהוצאתי היה קונוס וניל עוגיות. הוא היה היחיד בטעם הזה. לקחתי אותו, כי זה בערך הטעם האהוב עליי, והעברתי לו בחזרה את השקית.
"אוף! דווקא אותו לקחתי לעצמי..." תומר התלונן והעביר את השקית הלאה.
הצעתי ללכת לקנות לו עוד אחת, והוא אמר שזאת הייתה האחרונה. גם הצעתי שהוא יקח אותה אם הוא רוצה כי אין לי בעיה עם ארטיק מלון זה גם ממש טעים, והוא שוב סירב.
בסופו של דבר נכנעתי והתחלתי לאכול אותה, מרוב ש"רבתי" עם תומר מי יקח את הגלידה, היא כמעט נמסה.
לקחתי ממנה ביס, כן אני לא מלקקת גילה... ואז שמתי לב שהוא בכלל לא לקח גלידה אחרת, מה זה לא נעים לי.
אז שאלתי אותו אם הוא סטרילי והוא ענה שלא, הוא בטח חשב שאני מדבר על בקבוק המים שלו, שלקחתי באותו רגע, אבל התכוונתי לגלידה.
"יופי!" אמרתי ודחפתי לו את הגלידה לידיים, "תוכל, תוכל."
בהתחלה הוא סירב אבל לא ויתרתי לו הפעם, והוא אכל אותה ונהנה מכל ביס, ראו עליו.
שנינו הצטופפנו על מגבת קטנה ומסכנה והרגיש לי כאילו אני חוזרת בזמן כשהייתי יושבת ככה ליד ירין והיינו רבים מי לא ישב על המגבת הרטובה, ובסוך הצטופפנו על המגבת היבשה, בדיוק כמו שאני עושה עכשיו עם תומר.
ופתאום התחלתי לחשוב על זה שתומר ושחר חברים של ירין יותר משנתיים, ורק עכשיו למדתי להכיר אותם, והאמת שהם הכי סבבה שיש.
כשיצאתי מהמחשבות שלי, שמתי לב שספיר דופקת בי מבטים, אני עונה לה במבט שואל והיא מסמנת לי עם הראש לכיוון תומר.
אז כן אני סתומה, וישר הסתובבתי לראות מה יש, ונתקלתי בפנים של תומר בוחנות אותי מקרוב. בהתחלה שנינו האדמנו ואז צחקנו צחוק מביך כזה, והסתובבנו בחזרה.
זה היה מוזר, מוזר מאוד אפילו.