מחוננת במסרה חלקית

פרק 21

"איפה תומר?" שאלה ספיר.
"בטח עם החבר'ה." שחר אמר. שאלתי את עצמי למה ירין החליט פתאום לאכול איתי ארוחת צהריים, אבל אני מנחשת שזה קשור למה שקרה בבוקר ולכן אני שותקת.
"שמעתי שהיה לכם בוחן היום, " ירין אמר והסתכל עלינו, "איך היה?"
באתי לענות אבל בדיוק מישהו התקרב לשולחן שלנו.
"איכפת לכם להצטופף קצת?" אמר קול מוכר.
"ברור אחי, בוא תשב ליד ענבר..." אמר ירין והתקרבתי אליו יותר כדי להשאיר מקום לתומר. כן, שחר יושב ליד ספיר והיא רגועה לגמרי, מפתיע אה? גם אותי הפתיע.
"מה עשינו כדי לזכות בתומר בכבודו ובעצמו בארוחת צהריים?" שאלתי וציניות נשמעה בקולי. הוא הסתכל עליי במבט של -נו באמת?-
"פשוט שמעתי על מה שירין עשה לעודד המסכן, ומה עודד עשה לך, אז החלטתי לאכול איתכם ושתספרו לי מה קרה באמת ולא מה עודד מספר שקרה..."
"זהו? אם זה ככה אז אני אגיד לעודד לדבר איתי כל יום רק כדי לראות אותך!" אני אומרת וכתגובה כל השולחן צוחק.
אני מספרת לתומר מה קרה בבוקר והוא מאוד מתעניין, היה רגע שהוא ממש כעס ויצאו לו הורידים בצוואר, כנראה בגלל מה שעודד אמר לאחות של חבר הכי טוב שלו...
זה היה נראה כאילו באמת בא לו להחטיף לו איזה אחת. הוא בהה בו כל הארוחה, וזה התחיל להפחיד אותי שהוא אולי יעשה משהו לעודד אחרי בית ספר, אין לדעת!

***

"אני אוהב אותך."
אני לא מאמינה!! הוא באמת אמר את זה?!
אני הולכת להתעלף פה! הצילו איזה חתיייךך!!! איזה חיוך ומבט מקסים יש לו! מצאתי את בעלי לעתיד, אני כל כך מתה עליו! והוא לא רק חתיך אשששששששש - הוא גם שר מהמם!

"ספיייררר!!!!!" אני קוראת לה, "פספסת את הקטע ההכי יפהה."
"מהה?! מה קרה?" היא יוצאת בריצה מהמטבח. בדיוק כשאני באה לענות לה היא מתחרטת. "בעצם אל תגידי כלום, תחזירי קצת אחורה, עוד קצת, את זה גם לא ראיתי, הנה עצרי. מכאן לא הייתי." היא מתיישבת עליי ובוהה בטלויזיה.
"איזה חמוווווודדדד!" היא צועקת ורצה בעיגולים.
"נכון?! אין אני מתה עליו!" אני צועקת ומצטרפת לריקוד האינדיאני המוזר שלה.
איזה כיף זה ערב פיג׳מות עם חברה הכי טובה, אה?
"עעעעעעעעעעע זאק אפרון!!!!!!!" אנחנו צועקות.
"שתקו כבר יא מוזרות, זה סרט ריבונו של עולם, הוא שחקן והוא אפילו לא יודע על קיומכם!" ירין צועק לנו מהחדר שלו.
"אמ סליחה ירין אבל אני שלחתי לו הודעה בפייסבוק והוא קרא אותה!" ספיר צועקת לו בחזרה.
"עאלק ענה בטח עמוד מזויף."
אנחנו כל כך אמיצות שאנחנו מחליטות להתגנב לחדר של ירין ולהפחיד אותו.
שקט בשקט אנחנו מתקרבות ובהתאמה מושלמת אנחנו פותחות את הדלת בחבטה וצועקות.
"אאאאאאאההההה!!!!!" שחר נפל מהכיסא וירין זרק עלינו את הכרית שלו.
"מטומטמות הוא יכל לשבור את עמוד השדרה ולמות!"
"חחח מצחיק מאוד כאילו אנחנו יכולות להפחיד מישהו עד כדי כך..." ספיר עונה.
"הוא היה באמצע להתנדנד על הכיסא!"
"אוייי! שחר אתה בסדר? אני מצטערת, כלומר אנחנו מצטערות!" ספיר ישר קופצת לעזור לו.
"לא ידענו שאתה פה בכלל, מתי נכנסת?" שאלתי אותו.
"בוא נסכם את זה ככה - הספקתי לראות ולשמוע מספיק כדי להבין שאתם פסיכופטיות." הוא אומר וכולנו צוחקים.

החלטתי שאני צריכה שיחה עם ספיר עכשיו
"סנאפ, בואי לחדר, now."
היא הסתכלה עליי מוזר אבל באה אחריי לחדר.
"מה עובר עם שחר?" שאלתי אחרי שסגרתי את הדלת.
"אני עבדתי לשלוט על עצמי יותר, כשהוא לידי, אבל עדיין יש לי פרפרים בבטן כל פעם שאני רואה אותו/שומעת את הקול שלו/הוא מדבר אליי."
"בקיצור, את מאוהבת?" אני שואלת דוגרי.
"יא ראיתי סרטון מושלם של ילדה קטנה שאומרת 'הוא התבהב בי פתאום, אני לא יודעת איך הוא פשוט התבהב בי פתאום!' זה כזה חמוד את חייבת לראות, אני ארד להביא את הטלפון שלי!" היא משנה נושא וכמעט יוצאת מהחדר.
"אפ אפ אפ! על תשני נושא!"
"כן."
"מה כן?"
"כן אני מאוהבת בו." היא עונה ומסמיקה עד לאוזניים.
אנחנו מדברות על זה עוד איזה שעה ואז מחליטות לראות סרט עם הבנים.