מחוננת במסרה חלקית

פרק 9

"אה אני צריך לשאול אותך משהו.." אמר אריאל.
"כן, מה?" שאלתי בפחד, כמו כולם כשהם שומעים את המילים האלה.
"את מרחמת עלי? בגלל זה באת?" הוא שאל.
"אני? מרחמת עליך ? "
"כן..עזבי, אני פשוט אידיוט... סתם, אני מרחם על עצמי כנראה.."
"טוב...."
"ענבל?"
"כן. אני כאן."
"עכשיו תעני לי בכנות, אוקיי?"
מה זה הוא רוצה להפחיד אותי עם המשפטים המעצבנים האלה? שישאל כבר ונגמור עם זה!
"אוקיי" אני עונה בלחץ.
"את באמת אוהבת אותי?" הוא שואל ומדגיש את ה-באמת.
"אהה..... את האמת, אני לא מאוהבת בך אבל, היי, חכה!" הוא בורח לי. זה כל מה שחסר לי עכשיו, שהוא יברח ולא ידבר איתי לעולם.
"מה?" הוא מסתובב עצבני.
"יש -אבל- !" אני אומרת.
הוא מתקרב ושואל "ומהו?"
"אני כן מחבבת אותך, וחושבת שאתה חכם מאוד וגם ג׳נטלמן, אבלא
ה פשוט לא הסגנון שלי...זה הכל." אני עונה בכנות.
"את יודעת כמה פעמים עשו לי את התרגיל הזה של ה-״אתה פשוט לא הסגנון שלי...״ את יודעת כמה? אף אחת לא רוצה אותי! אפילו את!" הוא צועק וכולם מסתובבים אלינו.
"אני לא ידעתי..."הוא הצליח לגרום לי להצטער על זה שאני לא מאוהבת בו. אבל מה לעשות, אני לא שולטת ברגשות שלי.
"בטח שלא ידעת!!!! אף אחד לא יודע!! הפעם חשבתי שזה יעבוד!!!" הוא סוףסוף מתיישב.
"אני לא קוראת מחשבות, אבל רואים עליך שזה לא היה כאילו אתה באמת מאוהב בי. תסתכל על התגובה שלך: במקום להיסגר על עצמך ולהיות מאוכזב, אתה עצבני וכמעט בורח לי! התנהגות שלא מתאימה לך בכלל!"
הוא מסתכל עלי עקום ואז אומר "את יכולה להיות פסיכולוגית לא רעה."
"תודה." אני אומרת ומסתכלת עליו. הוא נראה מאוכזב אבל לא בגללי. "רוצה לדבר?"
"את יכולה לשמור סוד?" באותו רגע רציתי לצחוק, כי זה נשמע כל כל ילדותי, אבל ידעתי שיש דברים שבאמת צריכים לשמור בסוד ושזה בכלל לא ילדותי.
"ברור!" עניתי "אתה יכול לסמוך עלי." אמרתי בכנות.
"באמת?"
"כן. אתה לא מאמין לי?"
"אה,כן ברור..."
היינו בשקט. לא דיברנו אולי שצי דקות וזה הרגיש ממש לא נוח אז החלטתי לזרז את העיניינים.
"נו? אתה מתכוון לספר לי או לא?"
"אני לא מאוהב בך."
"באמת?" שאלתי בציניות. הוא התעלם ממני.
"אני עשיתי את זה רק כדי להתקרב אליה. לא ידעתי שתשימי לב לזה." הוא המשיך.
מה? הוא כאילו מאוהב בספיר? אוי לא. היא לא אוהבת אותו ככה, הוא יפגע בטח...
"אתה אוהב את ספיר." אמרתי בלי לשים לב לזה