״הראש שלי עדיין מסתובב.״ גבריאל מתלונן בפעם המיליון להיום. אתמול החזרתי אותו הביתה והוא מיד צנח על המיטה ונפל לשינה עמוקה, וכמובן שעכשיו הוא בהנגאובר מטורף. זה מה שקורה למי ששותה יותר מדי.
המסיבה אתמול הייתה נוראית מכל הבחינות. לכלכתי מכנסיים חדשים, האלכוהול היה זול, הפונץ׳ עדיין מעורר בי סיוטים, גבריאל עדיין מת, הייתי צריך לשמוע את סטיב גונח ולבסוף כל היד שלי התמלאה בחתכים ועכשיו היא חבושה היטב.
אחרי שהורדתי את גבריאל בביתו, ואחרי שאימו לא הפסיקה להודות לי שאני שומר על בנה כמו שמעולם לא שמרו עליו, חזרתי הביתה וחבשתי לעצמי את היד. הדימום פסק רק בבוקר והפצעים עדיין לא הגלידו ואנחנו כבר בסוף יום הלימודים.
ההשפעה של האלכוהול על גבריאל לא עברה עדיין, בצורה משונה ביותר כי הנגאובר עובר אחרי כמה שעות ואם לוקחים כדור אפילו פחות אך כאב הראש של גבריאל נשאר אותו הדבר. לפעמים יש לו הפוגות בכאב אך זה חוזר כמעט מיד.
אולי צדקתי? כנראה היה משהו בפונץ׳ הזה...
״טוני,״ הוא גונח מכאב ומחזיק את ראשו בין שתי ידיו. ״אלוהים פשוט תשתה ותשתוק כבר.״ אני זורק לעברו את בקבוק המים שלי, שבגללו כבר מילאתי לפחות שבע פעמים היום. ״תשמור אותו לעצמך, אני אקנה לי אחד חדש.״ אני אומר והוא מיד שותה את תכולת הבקבוק.
אחרי כמה דקות ארוכות במיוחד בהן הוא ממשיך למלמל שכואב לו ומדי פעם להוציא קול קטן ומעוצבן, אני מחליט שנאמס לי ונעמד על ידו. ״אני לא מסוגל לשמוע אותך יותר,״ אני משלב את ידי. ״תלך הביתה, תנוח כמה שעות ותודיע לי על מצבך בסדר?״
הוא מהנהן במהירות ונעמד באיטיות. ״אני אדבר איתך כשהשעה תיגמר? יש עוד דקה צלצול ותאמין לי שאני לא רוצה לאחר למתמטיקה עם מר גרין.״ אני מצחקק וגורם לו גם לצחקק אחריי. יופי, לפחות העליתי לו את מצב הרוח קצת.
״נדבר.״ הוא מאשר את דבריי ואני עושה את דרכי אל כיתת המתמטיקה. אני מתיישב במקום פנוי והצלצול מיד מגיע. הכיתה מתמלאת בתלמידים משכבתי והשיעור מתחיל.
אני מקשיב לכל מה שהמורה אומר, רושם הכל במחברת. כל מינוס או פלוס שהוא אמר, לא מפספס שום סימן, מספר או פעולה. אפשר לקרוא לי חנון על כך שאני משקיע בלימודים, אך אני קורא לזה להיות מאורגן ויודע את תוכניותיו לעתיד.
מאז שאני קטן אני מתעניין במכונות. אני בונה דברים, ממנועים ועד כל מכשיר חשמל שאפשר לחשוב עליו. הציונים שלי בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מתמטיקה, מדעי המחשב וכל מקצוע דומה שאפשר לחשוב עליו בשמיים. הכל בזכות אמא ואבא שלי.
אנשים קוראים לי גאון, אני אומר איש רב תחומי. למרות שכן, אני גאון. איני יכול להכחיש זאת.
YOU ARE READING
Atelophobia
Fanfiction״אתה לא מושלם טוני,״ הוא מחזיק את ידי בעדינות. ״אף אחד לא מושלם.״ הוא לוחש וכל מילה שלו גורמת לעוד דמעות מלוחות לזלוג מעיניי האדומות. ״אבל אני חייב להיות,״ אני מתנשף ובראשי אני מדמיין שאני צועק וזועק. ״אני חייב להיות מושלם. אני לא יכול לחיות בידיעה...
