עד שאמא שלי חזרה הביתה, הספקתי לבכות אחרי שסטיב הלך, להתקלח ולבכות במקלחת, לשבת עטוף במגבת בחדרי ולהתעלם מכך שאני רועד מקור, לאכול שתי חבילות של עוגיות שמצאתי בארון שכנראה פג תוקפן ואז לבכות שוב. אני חושב שאני מתמודד די טוב עם הסיטואציה.
״טוני, אתה בבית?״ צעדיה הולכים ומתחזקים כשהשניות עוברות עד שדלת חדרי נפתחת לרווחה, חושפת אותי שוכב במיטתי בוהה בתקרה בחוסר רגש. אני מסתכל עליה בעיניים ריקות אך כל כך עצובות שהיא מיד מבינה שקרה משהו. היא מתקרבת באיטיות אל מיטתי ומתיישבת לידי, מניחה את ידה הרכה על ידי ומלטפת אותה.
״מה קרה?״ קולה רך ומלטף, דבר המעודד את המצב במספר אחוזים. אבל רק קצת. מבטי המדוכא עובר מלהביט בעינייה אל להביא על הקיר שלידי. ״מותק תסתכל עליי.״ היא שומרת על קול חזק. אני יודע שהיא עושה זאת כדי לעודד אותי ולהראות לי שיש לי אותה והיא תהיה לצידי כל הזמן. על זה אני מודה לה.
״עשיתי טעות אמא,״ משפט זה כמעט ולא היה נשמע אם היה אפילו את הרעש הכי קטן בחדרי. ״ועכשיו אני משלם עליה.״ אני חוזר להביט עליה בעיניים עייפות.
לאהוב אותו הייתה טעות. אפילו אחת נוראית.
לסמוך עליו הייתה טעות, לחשוב שהוא באמת אוהב אותי בחזרה ולהיקשר אליו.
הייתי עיוור בגלל עיניו הכחולות, חשבתי שהכל טוב בגלל כל הדיבורים, הנשיקות, לעזאזל אפילו שכבנו! למה הסכמתי לשכב איתו? איך הוא הצליח לשכנע אותי?
״זה בגלל הבחור?״ היא שואלת ואני מהנהן. ״כן..״ ׳הבחור׳, סטיב רוג׳רס, האחד והיחיד שכולם אוהבים, ועכשיו אני אחד מהם. נפלתי לרשת שלו כמו זבוב מסכן ועכשיו אין לי דרך יציאה משם.
״אני יודעת שזה קשה, אני הייתי שם פעם בעצמי. תנסה לא לחשוב עליו ואם כן תנסה לחשוב רק על הרגעים הטובים כדי שלא תפתח בתוכך כעס עצור שידכדך אותך יותר. אל תדאג אנתוני, אני יודעת כמה אתה חזק ואני בטוחה שאתה תצליח לצאת מזה אפילו אם זה יקח כמה זמן.״ היא נושקת למצחי וקמה מהמיטה, מתקדמת בצעדים חלשים לדלת.
איך אפשר לזכור מישהו ברגעיו הטובים כאשר הוא פגע בי בדרך נוראית? איך אני יכול לחשוב על כל הפעמים שנהנתי מחברתו ולהתעלם מהעובדה שהוא נישק מישהי אחרת שהיא לא אני?
״וטוני,״ היא מחזיקה ביד אחת את הדלת לפני שהיא יוצאת מהחדר. ״אל תשכח, כולם אוהבים אותך.״ ויוצאת.
״שילך לעזאזל טוני, הוא לא שווה אותך.״ קלייר אומרת בזעם כשהיא הולכת הלוך ושוב בחדרי. אני מסתכל עליה במבט מוזר והיא פולטת נחרת בוז. ״אל תפנה אליי את הפרצוף הזה אדון צעיר, זה עניין רציני!״
״אני חושב שאת צריכה להירגע קצת ולתת לו לנשום.״ גבריאל משיב כשהוא שוכב על מיטתי ובוהה בתקרה. ״אני יודע שאת כועסת על רוג׳רס ורוצה בכל ליבך להרביץ לו אבל צריך להיות הגיוניים.״ הוא מוסיף. ״לחשוב בהיגיון.״
YOU ARE READING
Atelophobia
Fanfiction״אתה לא מושלם טוני,״ הוא מחזיק את ידי בעדינות. ״אף אחד לא מושלם.״ הוא לוחש וכל מילה שלו גורמת לעוד דמעות מלוחות לזלוג מעיניי האדומות. ״אבל אני חייב להיות,״ אני מתנשף ובראשי אני מדמיין שאני צועק וזועק. ״אני חייב להיות מושלם. אני לא יכול לחיות בידיעה...
