Atelophobia

7. Revenge

תכנסו לתמונה של הפרק נשבעת היא התמונה הכי חמודה שראיתי בחיים שלי. טוב ועכשיו לפרק, תהנו.

מאתמול בבוקר כל מה שעובר לי בראש זה חרטה. אני מרגיש לא טוב עם עצמי, עם מה שעשיתי ועם עצם העובדה שיכולתי להשיג יותר. הרבה יותר.

הסיבה הראשונה היא זה שנשארתי בביתו רק כדי לגלות עליו דברים, אך כל זה השתבש כשיצאתי החוצה לאחר כמה זמן ולא הצלחתי להשיג הרבה מידע. רק זה שאין לו חברה ושהוא רוצה לנשק מישהי מתוך רגש.

לא דבר מעניין.

הסיבה השנייה היא מה שאמרתי. השפלתי את עצמי מולו בדרך המביכה ביותר, חשבתי שבאמת אכפת לו. לרגע הייתי בטוח שהוא שם בשבילי, היה ותמיד יהיה אבל אז האשליה הזאת נעלמה והבנתי שהוא עשה זאת רק מתוך רחמים. כי זה מה שאני, מעורר רחמים.

אני אפילו לא מבין איך לעזאזל הגעתי למחשבה הזאת- שהוא שם. הוא לא באמת שם! הכרתי אותו לפני כמה שבועות ואני עדיין לא יודע עליו כלום. אני לא אמור לחשוב על הדברים האלה.

הייתי יכול להישאר ולשמוע את תגובתו, אך הבנתי שעדיף להקדים תרופה למכה והלכתי משם. טוב, ברחתי. אני ממש לא רוצה לראות את פרצופו המשועשע שהיה יכול להיות על פניו לאחר המשפט המטומטם הזה. המשפט התלותי הזה.

אני טוני סטארק, אני לא יכול להיות תלותי!

לפתע יד חזקה תופסת את שלי וגוררת אותי אחריה אל חצר בית הספר, בדיוק לפני שנכנסתי אל תוך המבנה. אני מבחין במספר ילדים מביטים בי במבט מוזר, אך אני מתעלם ונותן לעצמי להיגרר על ידו.

הוא נעצר מול ספסל ומושיב אותי בכוח עליו, בעודו הוא עומד מולי עם ידיים שלובות ומבט שואל. הוא לא מסתכל עליי, מעביר את מבטו על הצמחייה של החצר, על התלמידים ואז מבטינו מצטלבים.

״טוני,״ הוא נאנח ומחזיק בעזרת אצבעותיו את גשר אפו. ״אתה יכול להסביר לי, למה באחת בלילה אני מקבל הודעה מהטלפון שלך, אך עוד יותר מפתיע שהיא לא ממך, אלא מסטיב רוג׳רס?״ גבריאל מרים את גבתו בסלידה.

ידעתי שהוא ירצה הסברים. את כולם. אך קיוויתי שהוא יוותר לי ולא ייחס לזה חשיבות רבה. אך כבר הבנתי שלא כל מה שאני רוצה מתגשם. כמו שלא רציתי להיכנס לסיבוכים מיותרים השנה, ועדיין נתקלתי בסטיב.

״אני חושב שאתה תרצה לשבת גם..״ אני מסמן לו לשבת לידי ואז מסתובב עם פניי כלפיו כדי שאני לא אצטרך לסובב את ראשי כשאני ארצה להסתכל עליו.