מכירים את התחושה הזאת שאתם לא רוצים לחזור למקום שממנו באתם כי אתם מפחדים? או שזה רק אני והבעיות שלי. אני לא מסוגל לחזור הביתה, לחזור לחיים הרגילים שלי. טוב, הם כבר לא ממש רגילים.
אני לא רוצה לחזור הביתה, המקום שבו אני אצטרך לפגוש את פניו של סטיב, לשאת בתוצאות של מעשיי. למה הייתי כל כך טיפש? למה לא עצרתי את קלייר מלנשק אותי?
עשיתי את זה בגלל הפרידה שלה. ראיתי אותה כבודדה אז החלק הנחמד שבי (והטיפש במיוחד) החליט לנשק אותה. ידעתי שהיא לא באמת הרגישה אליי משהו ואני לא אליה. אך לא עשיתי כלום, גם אחרי שהיא השביעה אותי לברר מה קורה עם סטיב.
כשאני חושב על כך שוב, האם אני באמת עשיתי זאת מתוך חמלה? אולי אני רק רציתי להתחמק למספר רגעים בודדים מהאמת שרודפת אחריי ביום יום. אולי אני התגעגעתי לתחושה של שפתיים רכות על שלי וניסיתי לטעום את אותו הטעם של סטיב.
אך היא לא סטיב, והיא לעולם לא תהיה סטיב. האידיאל בשבילי הוא סטיב וכל מה שהוא מביא ביחד איתו. לזה אני רגיל. ליחס שלו ולגופו. ולכן כשהתנשקתי עם קלייר ניסיתי למצוא שביב של תקווה שהיא סטיב, אך היא לא מתאימה והיא לא הציפיה שלי. היא לא מה שאני מחכה לו.
סטיב הוא הפרי האסור שלי, הדבר שאני חושק בו יותר מכל אך אסור לי לגעת. וחטאתי כל כל הרבה פעמים כשהייתי איתו, עשיתי את המעשה האסור שלי עם עצמי. ניסיתי בכל הכוח לא לרצות לגעת בו, להיות נואש לשפתיו ולקרינת חום גופו על שלי.
המילים של קלייר לא הפסיקו להדהד בראשי אפילו בטיסה חזרה הביתה. כשהיא אמרה שבנים יכולים לאהוב בנים, שמה שקורה בנינו זאת כנראה אהבה, האם הכל נכון? תמיד האמנתי שבנים יכולים לאהוב בנים, אך לא חשבתי שאני אגיע לרגע שבו אחליט אם זה נכון גם לגביי. אני מפחד שאני אעשה את הצעד הלא נכון ואפסיד במשחק הקטן שלנו.
איך מבחינים באהבה? איך אפשר להבין שאני מאוהב במישהו, מה אני אמור להרגיש? אני אוהב להיות עם סטיב, משהו בנוכחות שלו מרגיעה אותי. היא עוזרת. או המילים שהוא אומר, נראה שהיא בוחר אותן בקפידה ישר במקום. יודע תמיד מה להגיד ואיך להגיד כדי לגרום לבטן שלי להתהפך.
איך יודעים שאתה מאוהב?
האם אתה מקבל זאת בהארה?
האם אתה מתעורר בבוקר ומרגיש משהו שונה אצלך?
״אנחנו כבר כמעט בבית.״ אבי מודיע כמעט בהתרגשות. הוא לא בן אדם מהסוג הרגיש במיוחד, אך את אהבתו לאמי לפעמים הוא לא מכחיש.
הדרך המוכרת הביתה חולפת על פנינו בנסיעה ולחץ משונה בבטן שלי גורם לי לפחד עוד יותר מתגובתו של סטיב. הוא יגלה על מה שקרה בנסיעה הזאת בין אם אני ארצה ובין אם לא.
YOU ARE READING
Atelophobia
Fanfiction״אתה לא מושלם טוני,״ הוא מחזיק את ידי בעדינות. ״אף אחד לא מושלם.״ הוא לוחש וכל מילה שלו גורמת לעוד דמעות מלוחות לזלוג מעיניי האדומות. ״אבל אני חייב להיות,״ אני מתנשף ובראשי אני מדמיין שאני צועק וזועק. ״אני חייב להיות מושלם. אני לא יכול לחיות בידיעה...
