״טוני,״ יד רכה מנערת את גופי בזמן שאני שוכב במיטתי. ״טוני סטארק אתה הולך לאחר ליום הראשון של הלימודים!״ בבת אחת אני נעמד ומקווה לא לקבל סחרחורת מהמהירות.
״זה בסדר,״ אני מרגיע את אימי כשהיא רואה שאני מעורפל במקצת. ״אני בסדר.״ אני מחייך חיוך קטן ופושט את חולצתי., זורק אותה על ערימת הבגדים שעל כיסא השולחן.
״אני אחכה לך למטה.״ היא מנשקת את מצחי ברכות ויוצאת מהחדר.
היום הראשון של הלימודים. שנה הבאה זאת שנתי האחרונה ללימודים, הזמן עבר מהר. רק לפני רגע צעדתי ברשלנות לשנת הלימודים הראשונה, ועכשיו אני כמעט ומסיים.
אני מחפש בזריזות חולצה שאני אוכל ללבוש ולבסוף מתפשר על חולצה לבנה ובנוסף ג׳ינס בצבע שחור. אני מחליף מהר את בגדיי, אורז את התיק ויורד במדרגות לקומה הראשונה.
אני זורק את התיק ליד הדלת ורואה את אמא ואבא יושבים ליד השולחן, אוכלים וקוראים עיתון. בוקר ממוצע בבית משפחת סטארק.
״בוקר טוב טוני.״ אבא אומר במהירות ולוגם מספל התה שלו. ״בוקר טוב גם לך הווארד.״ אני מסנן ומתיישב לידם.
הוא לא עונה, רק מהנהן בחוסר עניין וממשיך לקרוא את העיתון שבידו. לא ציפיתי למשהו אחר.
אמא מבינה שהשיחה בנינו לא תימשך יותר ומנסה לפתח שיחה חדשה. ״טוני,״ חיוך רחב על פניה והיא מניחה את ידה על רגלי ברוגע. מבטה חם ונעים.
״היום הראשון ללימודים.״ היא אומרת. ״יהיה בסדר.״ אני ממלמל בשביל להרגיע אותה וקם מהכיסא כדי להכין לי אוכל לשאר היום.
מבטה עוקב אחרי כל תנועה ותנועה שאני עושה, ותוך כדי קוראת עיתון.
אמא שלי היא כל מה שחשוב לי בעולם. עם אבא שלי אני בקושי מתקשר, רק מדי פעם אנחנו מצליחים לנהל שיחה אמיתית שהיא לא ״בוקר טוב״ או ״מה מצב הציונים שלך?״.
אמא אומרת שזה בגלל שהוא עסוק בעבודה שלו, והוא לא מוצא זמן להכל. כשאני חושב על זה, אני לא אמור להיות כלול בתוך ה״הכל״. אני הבן שלו, הוא אמור להתייחס אלי בצורה שונה. אך הוא לא.
כשהייתי קטן לא הבנתי איך יכול להיות שאבא שלי לא משחק איתי, מטייל איתי ורואה אותי גדל. אך כשגדלתי הבנתי, הוא מעדיף לבלות עם אנשים אחרים מאשר עם בנו היחיד.
בכל פעם שלא היה לי אבא, אמא הגיעה ולקחה על עצמה את שני התפקידים.
מהסיבות האלו אני יכול להגיד בבירור בכל פעם ששואלים אותי ״את מי אתה מעדיף- אבא או אמא?״, את אמא.
״טוני אל תשכח לקחת פרי.״ אמא מזכירה לי לאחר שהכנסתי לתיקי את האוכל. ״לא שוכח.״ אני מחייך ופותח את המקרר כדי לקחת פרי.
YOU ARE READING
Atelophobia
Fanfic״אתה לא מושלם טוני,״ הוא מחזיק את ידי בעדינות. ״אף אחד לא מושלם.״ הוא לוחש וכל מילה שלו גורמת לעוד דמעות מלוחות לזלוג מעיניי האדומות. ״אבל אני חייב להיות,״ אני מתנשף ובראשי אני מדמיין שאני צועק וזועק. ״אני חייב להיות מושלם. אני לא יכול לחיות בידיעה...
