Atelophobia

5. Sleep, my little angel

הפתעה! פרק! תגיבו בסוף הפרק בבקשה!

״אמא, למה אני חייב לאכול את זה?״ אני מסתכל על הברוקולי שמונח על צלחתי בגועל. ברוקולי זה האויב הכי גדול של האדם! איך אמא שלי חושבת שאני אוכל את זה?

״כדי שתהיה בריא וחזק כשתגדל.״ היא אומרת ומלטפת את פניי בנעימות. למה תמיד את אותו ההסבר? ואם אני לא רוצה להיות חזק?

״אני מעדיף להיות חכם מאשר חזק.״ אני אומר בהתרגשות ומצחקק. מנדנד את רגליי הקטנות קדימה ואחורה.

עינייה מתרחבות בהפתעה, היא לא מצפה מהילד בן השש שלה להתנהג כמוני. בוגר ואחראי! כמו שאבא תמיד אומר לי להיות.

״תגדל להיות בוגר וחכם,״ היא מחייכת. ״כמו אלן טיורינג.״ היא מוסיפה ומרימה אותי על ידייה.

אני צועק בהתרגשות, כמו אלן טיורינג!! ״באמת??״ אני כמעט וצווח. להיות חכם כמו אלן טיורינג זה החלום שלי! ״ואפילו יותר.״ היא נושקת למצחי ומורידה חזרה לרצפה.

״אבל, רק בתנאי שתאכל את הברוקולי.״ היא מצחקקת ותוקעת על המזלג חתיכה מהרעל הירוק. או שזה לא רעל..

אני מנסה לחשוב על דרך להתחמק מהגוש הירוק והמגעיל ואז עולה במוחי הרעיון. ״אני אלך לספר לאבא!״ אני קופץ בהתרגשות. ״הוא בטח ישמח לשמוע שאני אהיה חכם כמוהו.״ ולפני שאני מצליח לראות את תגובתה אני רץ במעלה המדרגות על משרדו של אבי.

אני פותח את הדלת בסערה ונעמד ליד הכיסא שלו בזמן שהוא כותב דברים על ניירות ושותה מהקפה שלו.

לא משעמם לו?

״אבא, אבא,״ אני מושך בקצה החליפה המכופתרת שלו. ״אבא!״ אני מנסה למשוך את תצומת הלב שלו. ״אתה תהיה גאה בי!!״ אני מושך בשנית ובטעות מפיל את ספל הקפה וכל תכולתו נשפכת על הניירת.

אוי, לא טוב.

״טוני!!״ הוא צועק. ״תראה מה עשית!״ הוא קם מכיסאו בכעס ומסתכל עליי בעיניים זועמות.

בדיוק כמו שהוא מסתכל עליי עכשיו.

אני שותק. כי אין לי תירוץ טוב להשתמש בו ואני די בטוח לפי המבט שלהם שהם יודעים טוב טוב מה קרה לי ואיפה הייתי בשעות האחרונות.

אני סוגר הולך באיטיות כלפיהם, מרגיש כמו בן אדם שהולך לקבל את גזר דין המוות שלו. אבל לפחות אני לא מתחמק. להתחמק מהצרות שלך זה אולי המעשה הגרוע ביותר.

מבטה של אימי מעורר רחמים ועצב נשקף על פנייה. ״אני מצטער.״ זה כל מה שאני אומר כי המילים נבלעות לי. למה אני תמיד מפחד ליד ההורים שלי? או יותר נכון, אבא שלי.