אני מרגיש שאני עומד להתעלף. למות אפילו. כאילו כל הפרפרים בעולם נמצאים בבטני והם רק רוצים לברוח החוצה. אני מניח שתי אצבעות רועדות על צווארי על מנת לחפש דופק.
הספה והשמיכה בסלון מעולם לא הרגישו נוחות יותר ואני מצטנף כמו כדור. אני לא רוצה לצאת מכאן, עדיף לי להישאר פה ולא להיפגע משום דבר.
״טוני איפה אתה?״ קולו של גבריאל מהדהד מהקומה העליונה של ביתי ואני מכסה את עצמי בעזרת השמיכה עוד יותר. ״הדייט שלך עם סטיב אפילו לא התחיל ואתה כבר משתפן?״ גבריאל נשמע יותר ויותר קרוב עד לרגע שאני יכול לראות את רגליו מחריץ צר שנוצר בשמיכה.
בין רגע השמיכה שמעליי מושלכת לרצפה, גבריאל הכועס משלב את ידיו ומסתכל עליי במבט שיפוטי. ״תחזיר לי אותה..״ אני שולח את ידי לכיוון השמיכה אך לשווא. גבריאל הספיק לבעוט אותה רחוק ממני.
״טוני,״ גבריאל נאנח ומתכופף על ברכיו. ״הוא עוד כמה דקות פה, לא כדאי שתסדר את עצמך? תראה איך אתה נראה!״ הוא מצביע עם ידו עליי ואני נוחר בבוז. ״אני נראה מהמם.״ אני מנפנף את הצהרתו ופותח את מתלמת הטלפון שלי, רק כדי להזדעזע ממה שאני רואה. הטלפון עף מידי ואני קם במהירות מהספה. ״אני נראה נורא.״ גבריאל מגלגל את עיניו בצורה שאומרת ׳אמרתי לך׳ ואני רץ לחדרי.
סטיב כתב לי להתלבש כרגיל, כלומר לא להשקיע יותר מדי. אבל מה זה אומר? מה אם רגיל בשבילו זה יותר מדי בשבילי? אולי הוא מצפה למשהו אחר ממה שאני מייצג? לבשתי את הבגדים הכי רגילים שאני יכול לחשוב עליהם.
את שיערי אני מסדר בשנית אחרי שהוא התבלגן לאחר ששכבתי. אני מצחצח את שיניי שוב, שם עוד בושם למרות שכבר שמתי. אני לא יכול להיות יותר מוכן ממה שאני עכשיו.
״טוני!״ ראשי זז בהפתעה לכיוון הדלת כשקולו של גבריאל מגיע הפעם מלמטה. סטיב כאן. אוי לא. מה אני עושה? אני פשוט יורד למטה? ואז מה אני אמור לעשות, לחבק או לנשק אותו? סתם להגיד היי או לא להגיד כלום?
אני סותר לעצמי קלות בפרצוף ומסתכל בבבואה שלי במראה. אתה חייב להתעשת על עצמך, זה לא הטוני שאני אמור להיות. אני לא כזה חסר אונים, ואני לא כזה חסר ידע ותמים. אני יודע יותר טוב מזה ואני מסוגל ליותר מזה. אף אחד, גם לא סטיב, יכולים לגרום לך לפקפק בעצמך.
כשאני יורד במדרגות סטיב וגבריאל מסתכלים עליי מהדלת, גבריאל מסתובב אל סטיב ומניח אצבע מזהירה על חזהו. ״להחזיר אותו עד עשר, בלי שתייה וסמים ובלי לשלוח ידיים למקומות אסורים.״ סטיב מרים גבה וגיחוך קל בורח מפיו. ״אני צוחק תעשו מה שבא לכם.״ גבריאל צוחק איתו אך מיד מפסיק כשאני נעמד לידו.
הוא מעביר את מבטו ביני לבין סטיב ואז מתקרב אליו ולוחש לו משהו באוזן ולמרות שאני ממש מנסה לשמוע מה הוא אומר, אני לא מצליח ונאנח בשקט. ״תהנו חמודים.״ גבריאל אומר והולך אל מכוניתו.
YOU ARE READING
Atelophobia
Fanfiction״אתה לא מושלם טוני,״ הוא מחזיק את ידי בעדינות. ״אף אחד לא מושלם.״ הוא לוחש וכל מילה שלו גורמת לעוד דמעות מלוחות לזלוג מעיניי האדומות. ״אבל אני חייב להיות,״ אני מתנשף ובראשי אני מדמיין שאני צועק וזועק. ״אני חייב להיות מושלם. אני לא יכול לחיות בידיעה...
