עד שהמוות יפריד בינינו

פרק 49 -נגה

אני בטוחה בקשר שלי עם עידן כמו שלא הייתי בטוחה כבר הרבה זמן בקשר זוגי.
מאז איתי שהברחתי ללא שום סיבה מוצדקת, ומאז ארז שהקשר איתו הציק לעומר ונאלצתי לוותר עליו, הקשר עם עידן מתקדם בצעדים קטנים אך בטוחים.
הוא המחזר המושלם.
כבר שבועיים שאנחנו בתוך הקשר הזה ואין יום שהוא לא מראה לי עד כמה הוא בעניין שלי.
מסעדות, בתי קפה, קולנוע, פרחים ובושם, בכל יום הוא מפתיע אותי מחדש ואני כבר מרגישה שלא בנוח לנוכח כל המחוות הללו, במיוחד כי אני לא עשיתי עדיין שום דבר עבורו.
רק דבר אחד נראה לי ממש מוזר. עידן לא ניסה לנשק אותי. אפילו לא פעם אחת. מקסימום נשיקה בגב היד או בלחי. כבר התחלתי לחשוב שיש לי ריח רע מהפה, אבל לא. בדקתי וגם דאגתי לצחצח שיניים לפני כל פגישה איתו.
חשבתי שאולי הסיבה שהוא לא מנסה זה בגלל שהוא מפחד שאסרב, אבל שבועיים? זה כבר נראה לי מוגזם...
מה שנשאר לי להבין מזה זה דבר אחד- עידן מכבד אותי ולא רוצה שאפרש את הכוונות שלו לא נכון.

"אני רוצה לבשל לך היום בעצמי" הוא אומר לי בשיחת הצהריים שלנו
"אתה יודע לבשל?" אני מופתעת, מרגישה שזכיתי בגבר החלומות
"אל תפתחי ציפיות גבוהות מידיי" הוא מרגיע אותי "אבל במשהו קליל לארוחת ערב אני אוכל לעמוד" הוא אומר לי "מה את אומרת? תבואי אליי הערב?" הוא מציע ואני מתחילה להבין שכנראה הערב אזכה להכיר את טעם שפתיו ואולי אפילו יותר מזה.
"אני אשמח" אני מאשרת לו
"מעולה, אדאג גם לסרט טוב שנשב אחר כך לראות. יש לך העדפה לג'אנר מסויים?"
"קומדיה או אימה. תבחר אתה" אני עונה לו.

כשאני חוזרת מהעבודה אני מתארגנת במרץ לקראת הערב הזה: מורטת שיערות מגופי, מסדרת את ציפורניי, מורחת קרם גוף ריחני ומתלבשת בבגד פשוט אך סקסי.

אני מבקשת מאבי את המפתחות של הרכב והוא בניגוד לתמיד, לא מתווכח איתי ונותן לי אותם בשמחה.

עידן גר בבניין נמוך קומות ברמת גן, בקומה שניה מתוך ארבע, דירה ישנה אך משופצת שירש מסבתו לפני כשנה, כך סיפר.
אני עולה במדרגות ועידן כבר מחכה לי בפתח הדלת, דואג שלא יכבה לי האור במדרגות.
"מצאת מהר את המקום או שהסתבכת?" הוא שואל אותי בזמן שאני עולה את המדרגות האחרונות לכיוון ביתו.
"קצת לקח לי זמן למצוא חניה, אבל חוץ מזה הלך חלק"

הוא מזמין אותי להיכנס ולשבת מול הטלוויזיה בזמן שהוא מגיש את האוכל לשולחן הקטן שמונח לפניי בסלון.
״לעזור לך במשהו?״ אני מציעה לו
״שום דבר. את היום מתפנקת״ הוא אומר לי והציפיות מתחילות להמריא גבוה.
פינוקים אני אוהבת.
הוא מניח סלט ירקות שחתך, תפוחי אדמה אפויים, סטייקים עסיסיים ובא לשבת לידי.
הוא מוזג לי לצלחת ראשונה ואחר- כך לעצמו. אנחנו אוכלים כשהצלחות מונחות לפנינו תוך כדי שאנחנו מתכופפים קדימה.
"אני מצטער, אבל אין לי פינת אוכל. אני לא מארח לארוחות בדרך כלל"
"תרגיש בנוח, אני בסדר גמור ככה" אני עונה לו "האוכל כל כך טעים. ואוו! אחד הסטייקים היותר טעימים שאכלתי עד היום" אני מחמיאה לו כפי שבאמת מגיע לו.

כשאנחנו מסיימים לאכול אני קמה לפנות את הכלים לכיור אך עידן מסרב בתוקף.
"את היום מתפנקת, זוכרת? את יושבת פה ואני עושה הכל. המקסימום שאת יכולה לעשות זה לבחור איזה סרט את רוצה. יש פה כמה אפשרויות" הוא אומר ומניח לפניי מספר דיסקים וניגש לפנות בעצמו את הכל.

כשהוא חוזר עם פופקורן, הסרט שבחרתי כבר בתוך ה-DVD, מחכה שנפעיל אותו ונתחיל לצפות.

"אני חושב שאני מתחיל להתאהב בך" הוא אומר לי והפופקורן שבדיוק הכנסתי לפה נשאב לי לגרון ומאיים לחנוק אותי. אני משתעלת חזק, עידן דופק לי על הגב ואני מתחילה לדמוע מרוב לחץ, רק שבפופקורן יצא משם.
עוד כמה שיעולים ורעשים מוזרים שאני מצליחה להפיק מהגרון, והפופקורן בחוץ.
"את בסדר???" הוא נראה מודאג, מוזג לי מים ביד רועדת ומגיש לי.
"סליחה" בקושי יוצא לי קול אז אני שותקת, שותה את המים, מנסה לחזור לעצמי ולא להרוס לו את המומנטום של מה שהתחיל לומר.
כשהוא רואה שאני כבר בסדר וחזרתי לנשום כרגיל, הוא חוזר על זה שוב וצמרמורת מוזרה חולפת על גופי.
"אני מרגישה ככה גם" אני אומרת לו, לא בטוחה שזו האמת, וגם אם כן, אז את עומר תמיד אוהב הרבה הרבה יותר עמוק בלב.
״כשאוהבים באמת מישהו, שום דבר מעבר לזה לא חשוב״ הוא אומר לי ואני מנסה להבין למה הוא מתכוון.
״משיכה מינית לא משחקת תפקיד באהבה אמיתית, אלא רק הרצון להיות יחד״ הוא ממשיך ואני מתחילה להבין שיש לי פה עסק עם בתול או יותר גרוע מזה- עם א- מיני, אחד כזה שלא מרגיש צורך לעשות סקס אף פעם.

״אני רוצה שתעברי לגור איתי פה״ הוא אומר לי בזמן שאני עדיין מנסה לעכל את נטייתו הלא מובנת.
״לעבור לגור איתך?!״ אני לא מאמינה למשמע אוזניי. לא ציפיתי שזה יקרה כל כך מהר, בטח לא לפני ששכבנו.
נראה לי שזו אפילו קצת חוצפה מצידו לחשוב שזה מובן מאליו שאני אמורה לקבל את נטייתו ולחיות איתה בשלום.
"כן. תביאי רק מזוודה עם בגדים. לשאר אני אדאג. נלך ביחד לקנות דברים שתירצי לדירה״ הוא נלהב אך אני חשה בלבול גדול.
״אין מה למהר, אני רוצה לחשוב על זה קצת״ אני אומרת לו.
״למה צריך לחשוב? אנחנו אוהבים אחד את השניה. מה יותר כיף מלגור ביחד?״ הוא מנסה לשכנע אותי.
״אני אמשיך לשאת בכל ההוצאות לבד, אם זה מה שמדאיג אותך״ הוא אומר לי.
״לא... זה לא העיניין... זה פשוט מוקדם לי מידיי עדיין״
״טוב אז תחשבי ותחזירי לי תשובה חיובית״ הוא מנסה להצחיק אותי ולא ממש מצליח.
״נראה לי שכבר מאוחר, אני צריכה לקום מחר מוקדם לעבודה. אני אלך עכשיו״ אני אומרת לו וקמה לכיוון הדלת.

אני הייתי שם קודם!
אני פותחת את הנייד שלי כשאני מגיעה הביתה ורואה את ההודעה הזו מעומר.
אוף, הוא לא מתכוון להרפות ממני. אז מה אם היית שם קודם? אני מדברת לטלפון שלי כאילו הוא שומע אותי ומניחה אותו בצד בעצבים, אבל אז לוקחת אותו שוב ליד ומנשקת אותו נשיקות קטנות, כאילו אני מנשקת את עומר.