עד שהמוות יפריד בינינו

דברי הכותבת

טוב אז קודם כל אני רוצה לומר תודה לקוראות הקבועות, אלו שחיכו לפרקים חדשים מידיי יום, הגיבו, הצביעו, התרגשו, הציעו הצעות וחוו את הסיפור במלוא העוצמה.

אני בטוחה שחלקכן הופתעו, התאכזבו, התעצבו ואפילו התעצבנו...

נכון, אין סוף טוב לסיפור שלי אבל יש בו הרבה מוסר השכל שהעיקרי שבהם:
החיים זה מה שקורה בזמן שאנחנו יושבים ומתכננים אותם, אז... אל תחכו למחר.

לא כדי לשנות, או לחשוב שמחר הוא זמן טוב יותר כדי לחיות כפי שאתם באמת רוצים.
אל תחשבו שהיום זה לא הזמן להפוך עולמות ולכבוש יעדים.
כי החיים דינמים, והכל יכול להשתנות ברגע!
לא תמיד הכל הולך לפי התכניות, והחיים מלאים גם באכזבות קטנות כגדולות.

לנגה ועומר לא היה מזל לממש את הזוגיות שלהם כפי שתיכננו, אבל בחייו הקצרים של עומר הוא התאהב אהבת אמת, מה שלא כל אחד זוכה לו גם במשך חיים שלמים.

לא היה לי קל לכתוב את הספר, אני מודה.
אבל התרגשתי מכל פרק לא פחות מכן.

אני יודעת שכל מה שרציתן זה סוף טוב, שנגה ועומר יחיו ביחד באושר ובעושר עד עצם היום הזה, אבל המטרה שלי הייתה לגרום לכן להבין שלא הכל בחיים מסתדר כמו שרוצים ומצפים.
אני יודעת שעוררתי כל נים של רגש בגופכן, אם לטוב ואם לרע, והרי זה מה שספר טוב אמור לעשות.

ולסיום-
אל תוותרו על מי שאתם אוהבים, ועל מה שאתם אוהבים,
אל תחיו כדי לרצות אחרים אלא רק את עצמכם! כי האושר שלכם חשוב יותר.
תחיו, החיים קצרים!
ותאהבו, תפתחו את הלב ותתאהבו.
כי אהבה היא אנרגיית החיים הגבוהה ביותר.

אז שוב תודה,
ניפגש בספר הבא, ומבטיחה שהוא יהיה אופטימי יותר עם סוף טוב!

שלכם,
חלי
💚

ומשהו אחרון חביב- אם אהבתם את הספר (וגם אם לא), אשמח אם תשאירו תגובה ותרשמו בה
את דעתכם. תודה!

מוזמנים/ות לקרוא ספר נוסף שלי:
"אני לא שלך"