פרק 62 - נגה

712 29 2
                                    

~מכיל תכנים מיניים~

"עומר נמאס לי, אני מרגישה שאני עומדת להיחנק כבר בבית, באמת. כל היום טיטולים, הנקות, שאיבות, הרדמות... אני חייבת קצת אוויר" אני אומרת לעומר בבוקר אחד כשתום כבר בן חודשיים.
"איפה אתה?" אני שואלת, מקווה לשמוע שהוא משועמם ושאולי הוא ירצה שנעשה משהו ביחד.

העצבים שלי על עידן הולכים וגוברים כי הוא לא לוקח חלק בטיפול של תום.
אם בהתחלה היינו מבלים במסעדות, בקולנוע, או סתם יושבים יחד בבית ורואים סרט, אז עכשיו בקושי יוצא לנו להסתכל אחד על השני.
על סקס בכלל אין מה לדבר.

״יצאתי חיים שלי, אני בדרך לעבודה״ הוא עונה לי ואני מתאכזת קשות.
״אתה יודע מה מתחשק לי הכי בעולם?" אני שואלת אותו
״מה מתחשק  לך הכי בעולם?" הוא מחקה את קולי
"לצאת איתך לטייל כמו פעם. אני חייבת איוורור רציני, אבל אתה לא יכול לעזור לי בזה אני מבינה" אני לא מסתירה את האכזבה בקולי.

"ומי אמר שאני לא יכול?" הוא נותן לי קמצוץ של תקווה. "תתארגני, תדאגי לבייביסיטר ואני עוד שעה בא לאסוף אותך. בסדר?" הוא מפתיע אותי ואני לרגע מתבלבלת. מה אני אמורה לעשות עם תום? אף פעם לא השארתי אותו עם בייביסיטר ואין לי אף אחת כזו.
"ידעתי שתציל אותי" אני אומרת לו תוך כדי שאני מנסה לחשוב על פתרון.
"ביי נוג" הוא מנתק ואני הולכת לדפוק בדלת של השכנה הצמודה אליי, מתפללת שהיא תהווה לי פתרון לבעיה.

"היי" פותחת לי את הדלת חוה, השכנה המבוגרת שלי, שתמיד מציעה לי עזרה.
"היי חוה, מה שלומך?" אני עושה הקדמה לבקשה שעומדת להגיע מצידי.
"אני בסדר, אבל את נראית מאוד עייפה. הכל בסדר?"
"האמת שהכל בסדר, אבל יש לי כמה סידורים שאני דוחה, וחשבתי, אם זה בסדר מבחינתך, שאשאיר את תום איתך לכמה שעות ואצא לעשות אותם בלעדיו?" אני שואלת בהיסוס
"איזו שאלה? בשמחה רבה! לכי לכמה זמן שאת צריכה, רק תשאירי לי הוראות הפעלה לקטנצ'יק ותלכי" היא מתלהבת, ואני אפילו יותר.
"בסדר גמור, אני אשאב חלב ואביא לך כל מה שצריך" אני אומרת לה, מנסה להסתיר את ההתלהבות.

אני מנצלת את ההזדמנות שתום ישן כדי לשאוב חלב ולהתקלח.
אני מנסה לעשות את הכל מהר כדי להספיק ולהיות מוכנה בזמן, אבל כשעומר מתקשר אליי כדי לומר שהוא למטה, הוא נאלץ להמתין לי עוד רבע שעה עד שאני יורדת.

״אז... לאן אתה חוטף אותי?" אני אומרת לו אחרי חיבוק ארוך של געגוע. כבר לא יוצא לנו להיפגש כמו פעם אחרי הלידה של תום.
״הכי רחוק מכאן״ הוא עונה לי ומתחיל לנסוע.
" איך הצלחת להתחמק מהעבודה?" אני מתעניינת
"אני בוס לעצמי חיים שלי, שכחת?"
האמת שלרגע שכחתי שעומר התחיל לעבוד במשרד הפנים בתפקיד ניהולי בכיר. אחרי כל השנים שבהם היה קצין בשלישות, הדרך לתפקיד היתה סלולה עבורו, ובזכות הכריזמה והכישורים שלו הוא התקבל בלי בעיה.
"ניסע לצפון? הרבה זמן לא היינו שם"
"מתאים" אני אומרת לו ומחפשת ברדיו תחנה שתעביר לנו את הזמן בכייף.
אני פותחת חלון, נהנית מהרוח שעל פניי.

עד שהמוות יפריד בינינוWhere stories live. Discover now