We are just friends (?)

פרק 27 - חלק א

נקודת מבט אמה:

"את מה?! אמרת שאת רק הולכת לראות" בריאן צעק "אני יודעת אבל הייתה חסרה דוגמנית והצלם ממש התחנן אליי ולא יכולתי לסרב" אמרתי בראש מושפל "בסדר אל תהי ככה, בהצלחה אחות אבל אני לא מסכים בגדי ים!" הוא קבע "בסדר" אני מגלגלת לו עיניים והוא מדגדג אותי "ד-דיי בר-בריאןן" אני צועקת / צוחקת והוא מפסיק. "תגידי מתי אשטון אמור לחזור?" בריאן שאל פתאום "עוד שבועיים" אני אומרת ומעכלת את זה "קיבלת החלטה?" הוא שאל והנדתי לשלילה "מתי את מתכוונת להחליט?" הוא שאל "אני לא יודעת ותאמין לי אין יום שאני לא חושבת על זה" אני אומרת באנחה "את אוהבת אותו?" הוא שאל והנהנתי "אז מה הבעיה?" הוא שאל "אני לא יודעת, זה פשוט כל כך מוזר" אני אומרת ביאוש בזמן שהתיישבתי בספה ובריאן אחריי "מה מוזר בדיוק?! כבר התנשקתם ושכבתם ואני מתאר לעצמי שלא פעם אחת" הוא התעצבן עליי "אבל זה לא היה מקטע של אהבה!" התעצבנתי גם אני "אולי לא מהצד שלך" הוא מלמל ועלו לי דמעות "אם זה היה תלוי בי לא היינו שוכבים בכלל, אני לא זוכרת מה הלך באותו זמן אבל אשטון כן. אני הייתי שיכורה והוא היה פיכח הרבה יותר ממני. הוא שכב איתי במודע ואני שכבתי איתו בשכרות, אז בריאן אל תזיין לי את השכל" אני בוכה וצועקת עליו, הוא הסתכל עליי המום וכל מה שעשיתי היה לעלות לחדר שלי ולנעול אותו.

בכיתי איזה שעה שכל הזמן הזה בריאן דפק על הדלת שלי, שיט נזכרתי מחר אני צריכה לשלוח לאשטון תמונה, אוח שיחזור כבר ודי, נמאס לי מכל הקטע.

-חלום-

ישבתי במיטה שלי, קוראת ספר מסויים שאת שמו אני לא זוכרת ״בייבי אני בבית״ אני שומעת את קולו של אשטון מפתח הבית, אני רצה ומחבקת אותו, הוא נראה שונה עכשיו, הוא מבוגר יותר ככול הנראה בן 30 ״מה עם הילדים?״ הוא שאל ובלי לחשוב עניתי ״הם יושנים עכשיו״ למרות שלא הבנתי איזה ילדים ״אז היום אישתי היא רק שלי?״ הוא שאל ״רק שלך״ עניתי ונישקתי אותו עד שהרגשתי מישהו מחבק את רגלי ״מאמא יש לי מפצת (יענו מפלצת - הערת הכותבת) מתחת למיטה״ ילד בן 4 אמר לי ״ג׳וני אין שום מפלצת״ אני אומרת למרות שלא ידעתי את שמו בכלל ״אז למה אית׳ן אמר שיש?״ הוא שאל ״הוא רק מנסה להפחיד אותך. בוא נלך לראות״ אני אומרת ומרימה את ג׳ון.

״בוו״ אית׳ן מנסה להבהיל אותנו ״אית׳ן!״ אני צועקת ״סליחה מאמא״ הוא הוריד את פניו ״זה בסדר, אבל תבהיל ככה את אח שלך״ אמרתי וחיבקתי את שניהם ״אני מבטיח״ הוא אמר וחייכתי ״יופי עכשיו תחזרו למיטה יש לכל מחר גן״ אני אומרת והם מהנהנים. אני מנשקת נשיקת לילה טוב לכל אחד מהם וחוזרת לאשטון שמחכה לי בסלון.

״מה הדרמה היומית?״ הוא שאל ״אית׳ן הפחיד את ג׳ון״ אני אומרת ונשכבת על חזהו של אשטון ״איך היה בעבודה?״ שאלתי והוא נאנח ״קשה אבל קשה זה אומר שיש עבודה״ הוא אמר וחייכתי ״אתה זוכר את החתונה שלנו?״ שאלתי והוא הנהן ״בדיוק לפני 7 שנים, אל תחשבי ששכחתי״ הוא אמר והוציא מכיסו שרשרת זהב עם האותיות E ו- A ובאמצע שני ילדים קטנים ״זה מהמם תודה״ אמרתי וחיבקתי אותו, הוא ענד לי את השרשרת והלכנו אל החדר שלנו.

-סוף חלום-

״זה רק חלום אמה, רק חלום״