We are just friends (?)

פרק 40 ואחרון! - 3 זה לגמרי מספיק

נקודת מבט אמה:

עברו 4 שנים מאז ההצעה ושנה מאז שהתחתנו. אנחנו בני 22 והחלטנו להתחתן שנה שעברה ביום הולדת 21 שלנו. מאז ילדתי את הבן הראשון שלנו אית׳ן, כן החלטתי לקרוא לו ככה בגלל אותו חלום שחלמתי כשהייתי צעירה, הוא היה השושבין שלנו ולא היה דבר מרגש יותר מזה.

החיים שלנו לא נעצרו בגלל אית׳ן, להפך הם התקדמו. המשכתי להיות דוגמנית באותה חברה דוגמנות של ג׳ייסון וקיבלתי כמה שערים על כך שאני אמא מאוד צעירה שמתפעלת גם קריירה מצליחה ועכשיו שאני בסוף ההיריון השני שלי, אחרי כמה קמפיינים עם חשיפת הבטן הענקית שלי וראיונות על המין -שאותו לא חשפתי- אני סופסוף בחדר לידה עם פתיחה מלא, מחכה להוציא לאוויר העולם את ג׳ון ומאריה, כן כן תאומים.

בתוך כל הבלאגן לא הספקתי לדבר על אשטון. הוא למד באוניברסיטה מנהל עסקים ועריכת דין וכיום הוא אחד מבעלי משרד לעורכי דין הגדולים במדינה. אני גאה בו כל כך. ״את מתרגשת?״ הוא מחזיק בידי ואני רק צורחת מכאבים ״אני אקבל את זה ככן״ הוא אמר וניסיתי להתרכז בו ופחות בכאב שעכשיו אני צריכה לסבול פעמיים ברציפות ״אמה תדחפי״ הרופאה המיילדת אמרה לי ודחפתי כמה שאני יכולה ״מזל טוב הבן יצא״ המיילדת אמרה ואשטון גזר את החוט, אחרי 3 דקות גם הבת יצא ושוב אשטון גזר את החוט ״3 זה לגמרי מספיק״ אני אומרת כשאני מסתכלת על התינוקות היפים שלי שנמצאים בידיי.

״אמא!״ אית׳ן מתפרץ לחדר ומחבק אותי חזק ״איפה האחים שלי?״ הוא שאל וחשבתי לעצמי עד כמה הילד הזה חכם למרות שהוא רק בן 4 ״הם נמצאים בחדר תינוקות כדי שאני אוכל לנוח קצת״ אני אומרת ובדיוק אשטון נכנס עם המיטות על גלגלים של התינוקות ״איך קוראים להם?״ אית׳ן שאל ״ג׳ון ומאריה״ אני אומרת והוא מחייך ״אני אשמור עליהם, את יכולה ללכת לישון״ אית׳ן אמר ולא יכולתי שלא לחבק אותו חזק ״אמא שרופה עלייך, אתה ידוע את זה?״ שאלתי והוא הנהן ״את תמשיכי לאהוב אותי גם עכשיו?״ הוא שאל וכנראה שעדיין בגלל ההורמונים מההיריון התחלתי לבכות ״אני אוהב את כולם, לנצח״ אמרתי ושוב חיבקתי אותו חזק.

אמא שלי באה לקחת את אית׳ן הביתה ואשטון נשאר איתי ״מזל שיש לי 2 ציצים ככה אני יכולה להניק את שניהם במקביל״ אמרתי בחיוך ״רק חבל שלא נשאר אחד בשבילי״ הוא אמר ולא יכולתי שלא לצחוק מכך שאחרי הכל הוא נשאר הנער שהתאהבתי בו ״אני אמא, זה עדיין לא נקלט למרות שזאת הלידה השנייה״ אמרתי ובדיוק שני הקטנים שלי סיימו לאכול.

סופסוף הם נרדמו ואשטון מצטופף איתי על המיטה הקטנה של בית החולים. ״איך בעבודה?״ שאלתי ״קשה אבל אם קשה אומר שיש עבודה ושימשיך ככה בעזרת השם״ הוא אמר וחייכתי, משחקת בשיערו ומידי פעם מעבירה את היד על הזיפים שגידל שרק נתנו לו מראה בוגר וסקסי אף יותר.

״הבאתי לך משהו״ הוא אמר והוציא קופסא קטנה מהתיק שהביא איתו ״תפתחי״ הוא אמר והייתה שם שרשרת עם האותיות A ו E שביניהן 2 בנים ובת ״זה מושלם״ אני אומרת והוא עונד לי אותה ״מה את אומרת להוסיף עוד תליון אחד?״ הוא שאל ורק הנדתי את ראשי ״תן לי להתאושש קצת, דבר איתי עוד שנתיים / שלוש״ אני אומרת והוא רק מחבק אותי באהבה.

אז כן מהחברים הכי טובים הפכנו לאחים ומשם הפכנו ליזיזים -סיפרנו להורים שלנו את זה יום אחרי החתונה ולא היה כזה משהו- ומשם הפכנו לזוג ועכשיו אנחנו נשואים והורים לשלושה ילדים מקסימים ויפייפים. אומנם זה לא החיים האידיאלים כאן אבל יש לי רק דבר אחד לומר, בסיפור שלנו לא הייתי משנה אף פרט אפילו הקטן ביותר. אני אוהבת אותך אשטון ״וגם אני אוהב אותך״ הוא אמר והבנתי שאמרתי את זה בקול רם.

~~~~~~~~~~~~~~~~
אמאלה אמאלה אמאלה. זה נגמר.
אחרי הרבה זמן שאני כותבת את הספר הזה הוא נגמר.
אני חייבת להודות שלא פעם ולא פעמיים לא הייתי מרוצה מהספר והרגשתי שיכולתי לעשות אותו יותר טוב. אז לקחתי הפסקות, שקלתי דברים, התייעצתי עם חברות והנה הגענו לרגע הסיום.
תודה על כל הצבעה ותגובה, חיממתם לי את הלב.
אוהבת לנצחחחחח❤❤❤❤
ואל תשכחו שאני עדיין כאן, יש לי עוד ספרים ממש יפים ועוד ספר שהולך לצאת בקרוב ועונה 2 לספר אחר אז תישארו מעודכנים🌟