Together

פרק 26

~אני רץ במסדרון ריק וארוך.
אני מחפש את היציאה מהמקום.
לפתע אני שומע מישהו מדבר אלי ,אבל אני לא מצליח להבין מה הוא אומר.
האדמה מתחילה לרעוד ואני מנסה להיתפס במשהו.
אני לא מוצא דבר להתפס בו.
אני נופל לבור וכשאני מסתכל מסביב אני רואה אנשים.
אני על במה והם מתחילים להריע לי.
פתאום איש זקן עולה על הבמה אבל אני לא מצליח לראות את הפנים שלו.
" אל תפחד, פשוט תעשה צעד" אמר
" ממה יש לי לפחד?" אמרתי
" מהאמת" אמר והתחיל ללכת מהבמה.
" חכה , איזה אמת?" צעקתי לו והתחלתי לרוץ אחריו.
הגעתי למקום חשוך וניסיתי להסתכל מסביבי אך שמעתי אנשים צועקים לי.
ראיתי את רומן מולי , הוא עמד מכוון את אקדחו לראשי.
" אז ככה נראה פחדן " אמר והתחיל לצחוק.
" אני לא פחדן" צעקתי לו
"אתה כן ואנשים כמוך אמורים למות.
הוא לחץ על ההדק , בום.~

התעוררתי מהחלום , מתנשף ומזיע.
לא הבנתי מה משמעות החלום.
אולי החלום רומז לי שאני חייב לבדוק על ההורים שלי? .
החלטתי להניח לזה בנתיים וללכת להתקלח, לשטוף את עצמי מהזיעה.
הלכתי לבית הספר והחלטתי היום זה היום .
אני אלך לבית והראה מה יש בדיסקונקי.
הלכתי לבית ספר זה היה יום רגיל חוץ מזה שאלכס ואנה התחילו להיות דביקים .
וזה כן מפריע לי למרות שאני פגוע, אני עדיין אוהב אותה. בכל זאת אנחנו ההינו יותר משנה וחצי ביחד.
בכל פעם שאני רואה אותם ביחד ,אני רוצה להרוג מישהו.
עדיין כואב לי אבל אני משתדל לא לחשוב על זה.
הגיע סוף היום והלכתי לקטרין.
נכנסנו לבית וכמו תמיד לא ראיתי אף אחד מהמשפחה שלה.
התחלנו לדבר ולבסוף לקחתי ממנה את המפתחות.
ניפרדתי ממנה והלכתי לבית שלהם , העדפתי לבד.
כשהגעתי לבית , ניסיתי לפתוח את הדלת אבל היא לא נפתחה.
נכנסתי דרך החלון ושמתי לב שהבית נקי , אולי הם גרים פה ? .
לא אין מצב שהם גרים פה ואפילו לא חושבים עלי.
באמת על מי אתה מנסה לעבוד , למי אכפת ממך בכלל.
יצאתי מהבית וישבתי במדרגות שליד הבית.
חיכיתי שיגיעו.
לאחר כמה שעות כבר התחיל להחשיך ושני זוג זקנים הגיעו.
הם נראים יותר זקנים מרומן אין מצב שהם ההורים שלי.
" סליחה?" אמרתי
" כן? " האישה שאלה.
" אתם גרים פה הרבה זמן?" שאלתי
" בקרוב 11 שנים " אמרה
" אוקי , תודה" אמרתי ורצתי משם.
הלכתי הביתה , אכלתי והאכלתי את ראיצ׳ו.
הלכתי לקטרין ונכנסתי אליה.
" קנו את הבית הזה " אמרתי לה.
" אז מה אתה הולך לעשות עכשיו?" שאלה
" נשאר לי רק לגלות מה יש בדיסקונקי" אמרתי לה.
שמעתי צילצול מהפלא ובדקתי מי מתקשר וזה היה אלכס.
ניתקתי לו בפרצוף .
" דקה אני אביא מחשב " אמרה .
לפתע שמעתי עוד צילצול ממנו ושוב ניתקתי.
" אולי תענה ? יכול להיות זה משהו דחוף" אמרה
" זה אלכס חופר" אמרתי
ושוב ניתקתי.
היא פתחה את המחשב ושמה את הדיסקונקי .
שוב צילצול והחלטתי לענות, נמאס כבר.
" אם לא עונים לך פעם אחת זה לא אומר שצריך להתקשר שוב" צעקתי בפלא וקטרין סימנה לי להיות יותר בשקט.
" תקשיב אני פה ואנה טיילנו " אמר ולפני שהמשיך קטעתי אותו.
" לא אכפת לי שאתה ואנה מטיילים" אמרתי ובאתי לנתק
" רגע רגע, חטפו אותה" אמר
" מה ? מי ?" שאלתי תוך כדי שאני מאגרף את ידי .
" דויד אחד אמר לי למסור לך , שאם אתה רוצה אותה בחזרה תבוא אליו" אמר אלכס וישר ניתקתי את השיחה.
" תחפשי לבד אם יש משהו , חטפו את אנה , אני זז" אמרתי ורצתי עם התיק עוד לפני שהספיקה להגיד משהו.
התקשרתי לרומן
" רומן, חטפו את חברה שלי" אמרתי לו בפלא.
" מה אני אמור לעשות עם המידע הזה?" רומן אמר.
" אנחנו צריכים להוציא אותה מדויד" אמרתי בעצבנות.
" לא אל תעשה כלום, בעיה שלה ושל משטרת מדינת ישראל" אמר וניתק לי .
לא אכפת לי אני אלך לבד .
נכנסתי הביתה הוצאתי את הרובה שלי ולקחתי כדורים לרובה.
שמתי אפוד ויצאתי לדויד.
אני אנסה להוציא אותה בלי שירגישו והרובה למקרה חירום.
לקחתי את המפתחות של המכונית שלי.
הגעתי למקום של דויד .
אני מתגנב בזהירות לבפנים .
עובר את כל השומרים ובסוף רואה חדר אחד שלידו עומד שומר.
אני מנטרל את השומר ונכנס לבפנים.
אני רואה את אנה קשורה על כיסא .
אני מסמן לה לשתוק ומוריד את הקשרים.
היא מחבקת אותי ואני אותה.
כל כך הרבה זמן היה חסר לי החיבוק הזה שלה.
הריח שלה והמגע שלה.
התנתקתי ממנה .
הורדתי את חולצתי ואת האפוד.
" קחי,תלבשי את האפוד ומעכשיו את לא מוציאה מילה , ועוקבת אחרי " אמרתי תוך כדי לובש את החולצה חזרה.
יצאתי מהחדר וסימנתי לה ללכת אחרי .
לפתע שני שומרים יצאו מהצדדים ויריתי בשניהם.
והתחלנו לרוץ כשאני מקדימה מוביל אותנו החוצה והיא מאחורי.
בכל רגע בדקתי שהיא נשארת לידי.
רצנו , יצאנו מהמבנה וסימנתי לה לעלות על האוטו.
היא עלתה ובאתי לעלות אך נשמעה ירייה.
הרגשתי את הכדור נכנס בגבי ,איפה שהכתף אך עדיין ניכנסתי מהר לרכב .
התנעתי את האוטו מהר ונסענו.
הסעתי אותה לבית שלה ויצאנו מהרכב.
" את בסדר? " שאלתי בודק אותה מכל צד.
"כן תודה" אמרה וחיבקה אותי
" אני מצטערת על הכל , אני לא רציתי שככה זה יגמר בנינו" אמרה .
סימנתי לה לשתוק והצמדתי את מיצחי למיצחה.
הסתכלתי לה בעיניים , נזכרתי בכל הרגעים שלנו אך יחד עם זאת נזכרתי בבגידה.
התרחקתי ישר " אני חייב ללכת , את האפוד תחזירי לי יום אחר" אמרתי.
הלכתי לאוטו במהירות שלא תשים לב לפציעה שלי.
מרגע לרגע כאב לי יותר.
עליתי על האוטו ונסעתי לקטרין.
אני לא יכול ללכת לרומן , הוא יהרוג אותי אם ידע שפעלתי בלי הסכמתו.
לבשתי מעיל שהיה באוטו ,שיסתיר את הפציעה.
ראיתי מכולת ליד הבית וקניתי בקבוק וודקה.
אני לא יכול יותר עם הכאבים.
ניסיתי לפתוח את הבקבוק אבל היד שלי היתה חלשה מידי.
עליתי לבית של קטרין בזהירות.
דפקתי על הדלת שלה מרגיש סחרחורת .
תפסתי את הקיר.
מישהי פתחה לי , מישהי שבחיים לא פגשתי.
" קטרין פה?" שאלתי מרגיש איך מרגע לרגע אני נחלש יותר.
" כן" אמרה והסתכלה עלי במבט מוזר.
לבסוף היא רצה לחדר אחר.
קטרין התקרבה לדלת.
וראתה אותי.
" מה קרה לך? " קטרין אמרה ומשכה אותי לבפנים.
" זה לא משנה, את יודעת לתפור?" שאלתי
" כן " אמרה קטרין
" יופי תפתחי לי בבקשה " אמרתי , מושיט לה את הבקבוק של הוודקה.
הזזתי כיסא ובאתי להתיישב עליו.
אך נפלתי והמעיל נפל ממני.
"אתה צריך בית חולים דחוף" קטרין אמרה והביאה לי את הבקבוק וודקה.
שתיתי והכאב עדיין לא עבר אז המשכתי לשתות.
מרגיש איך האלכוהול מתחיל להשפיע עלי.
" לא , רומן יהרוג אותי" אמרתי
שמעתי צילצול מהפלא ועניתי בלי להסתכל מי זה.
" הלו" אמרתי מצחקק
" תקשיב לי טוב טוב , תגיע לכאן" אמר
" אני לא הכלב שלך " אמרתי
" דבר יפה אחרת" אמר
" אחרת מה?" אמרתי מצחקק
" אתה תחטוף על זה" רומן אמר בעצבים
" רומן אם אני מפריע לך כלכך בחיים תעזוב אותי כמו ההורים שלי " אמרתי צועק וניתקתי .
" אני שונא אותו , אני שונא את כולם " אמרתי מנסה לקום אך לא מצליח.
שמעתי ריצה מאחורי וכשהסתובבתי ..
.נגמר שוב פרק.
אשמח לתגובות , הצבעות.