Together

פרק 29

המשכתי להסתכל על הצלקת הזאת שעל פני.
למרות שכמעט ולא רואים אותה כבר , עדיין אני לא שוכח את מה שהיה.
מה אני אמור לעשות עכשיו? אף אחד לא יודע איפה אני.
וואי הרמקול הזה מחרפן אותי כל שנייה אומר אותו דבר.
התיישבתי על הרצפה ,ונשענתי עם הגב על הקיר.
אתה חייב למצוא תוכנית בריחה.
תחשוב בריאן , תחשוב.
שמעתי צעדים מתקרבים והסתכלתי על הדלת.
הדלת נפתחה ושני שומרים נכנסו , הם תפסו אותי.
לא התנגדתי, חיכיתי לרגע שלי.
הם החזיקו בי ומשכו אותי.
ברגע שיצאנו הסתכלתי מסביב, והתחלנו ללכת.
הרגשתי שהתפיסה שלהם חלשה.
אחד מהם עזב את אחיזתו בי ופתח את הדלת.
ברגע הזה, הבאתי אגרוף לבנאדם שהחזיק אותי.
ישר הבאתי לו גם מכה בעורף, כדי שיתעלף.
השומר השני שם לב, הוא התקרב אלי.
הוא בא להעיף לי אגרוף ,אך התחמקתי ממנו.
ברגע הזה העפתי לו מכה בעורף.
" אחח חובבנים" אמרתי ,תוך כדי שאני עורך חיפוש עליהם.
הוצאתי אקדח ואת הכסף שהיה להם.
לקחתי את האקדח וטענתי אותו , למקרה חירום.
שמתי את הכובע על הראש ,שהיה על אחד מהשומרים והכנסתי את האקדח בתוך המכנס.
התחלתי ללכת לאיפה שישבתי קודם ,כי משם אני זוכר את הפניות ליציאה.
המשכתי והמשכתי לבסוף הגעתי לחדר, ומשם התחלתי להתקדם ליציאה.
לפתע התחילה אזעקה של המבנה.
שיט, אני חייב למהר.
התחלתי לרוץ ובטעות התנגשתי במישהי בפנייה.
" מצטער, את בסדר?" אמרתי
הסתכלתי בעינייה , היו בצבע כחול כהה.
הסתכלתי עליה מלמעלה למטה , היא היתה יפה.
היה לה שיער שחור ,חלק והגוף שלה בדיוק היה הטעם שלי.
בריאן תתעורר על עצמך , אתה חייב לצאת מפה.
היא הסתכלה עלי לרגע .
"פעם הבאה תסתכל לאן אתה הולך, פעם הבאה אתה תעוף מפה" צעקה והמשיכה בדרכה.
רציתי לענות לה , אבל התאפקתי.
סוף סוף הגעתי ליציאה.
יצאתי מהמבנה והתחלתי ללכת לכיוון הכביש.
התרחקתי קצת מהמקום ונעמדתי מחכה שמישהו יעצור לטרמפ.
לאחר כמה דקות, מישהו עצר .
" לאן אתה ?" שאל.
" רוטשילד " אמרתי .
" כנס " אמר ונכנסתי.
" תודה אחי" אמרתי.
" אז מה עשית פה באיזור?" שאל הנהג.
" חיפשתי עבודה " אמרתי
" נו והצלחת?" אמר הנהג
" לא " אמרתי
" לא נורא פעם אחרת , בהצלחה לך" אמר
" תודה" אמרתי
שאר הנסיעה עברה בשקט , לבסוף ירדתי.
"תודה" אמרתי והוא נסע.
התקדמתי לבית שלי.
נכנסתי לבית , ראיצ׳ו קפץ עלי.
" התגעגעתי חבר " אמרתי תוך כדי שראיצ׳ו מלקק אותי.
ליטפתי אותו והלכתי להתקלח .
הורדתי את הבגדים בזהירות ,מכייון שכאב לי הפצע של הירייה.
הסתכלתי על הפצע במראה ,אני חייב רופא, חשבתי לעצמי.
אחרי המקלחת , לבשתי בוקסר ומכנס קצר שחור.
נשכבתי על המיטה והתקשרתי למרטין, הוא הרופא אצלנו.
" שלום " אמר
" היי ,מה קורה?" אמרתי
" הכל בסדר , מה שלומך?"  אמר
" איתי בסדר , תקשיב התקשרתי אלייך בנוגע למשהו שאמור להשאר בנינו" אמרתי
"דבר" אמר
" אני פצוע , אני חייב שתבדוק אותי "  אמרתי
" אני בדיוק פנוי עכשיו " אמר
" תודה אני אשלח לך כתובת בהודעה" אמרתי
" להתראות בנתיים" אמר
החלטתי לישון עד שיגיע.
שמעתי דפיקות על הדלת.
" כנס" אמרתי ופתחתי את עיניי
" בוס יש מישהו בשם מרטין אמר שהזמנת אותו, להכניס?" אמר שון, השומר שלי
" כן" אמרתי.
קמתי מהמיטה ופתחתי את הדלת.
" שלום" אמר מרטין ולחצנו ידיים.
" קפה , תה משהו?" שאלתי.
" מים בבקשה" אמר מרטין.
" שב , תרגיש בבית" אמרתי
הלכתי לכיוון המטבח להביא לו מים .
" תגיד כמה זמן לא טיפלת בפצע בגב שלך?" שאל
" בערך אממ אני חושב יום , יומיים" אמרתי והבאתי לו את המים.
הוא שתה אותם ואמר " טוב אני אבדוק אותך , תשכב על המיטה עם הגב אלי"
עשיתי מה שאמר.
"אל תזוז" אמר לאחר הסתכל לי על הפצע וקם לכיוון התיק שלו.
" תקשיב אני מורח לך עכשיו משחה, תמרח אותה כל יום וזה אמור לעבור לך" אמר תוך כדי ,שהוא מורח את המשחה.
לאחר מכן קמתי " תשמע אני מעדיף שזה ישאר בנינו" אמרתי.
" אין בעיה , אתה צריך עוד משהו? אני פשוט חייב לזוז" אמר
" לא תודה " אמרתי מוציא כסף מהמגירה ומכניס לו לכיס .
" להתראות " אמר והלך.
פתחתי את הפלא ושמתי לב לשיחות שלא נענו מקטרין, כנראה בגלל ששכחתי את הפלא על השתק.
התלבשתי לבשתי גינס כהה, חולצה אדומה ונעליים אדומות.
שמתי בושם , סידרתי את השיער , שמתי את הפלא בכיס , לקחתי מפתחות לרכב ויצאתי .
ניכנסתי לרכב והתנעתי אותו.
שמתי את המשקפי שמש והתחלתי בנסיעה.
הגעתי לבסוף לבית של קטרין , החנתי את הרכב ויצאתי מהאוטו.
נעמדתי ליד הדלת ונשמתי עמוק .
מקווה שההרגשה המוזרה הזאת תגמר כבר.
דפקתי על הדלת , ודניאל פתחה .
" היי " אמרתי
" מזל שהגעת , הם מתים מדאגה" אמרה
נכנסתי לתוך הסלון וראיתי שם את אמא שלי. וואו זה כלכך מוזר.
היא שמה לב אלי ורצה וחיבקה אותי.
הרגשתי את הדמעות שלה וחיבקתי אותה חזרה.
" אני מצטער אמא" אמרתי והמילה אמא נשמעה לי כל כך מוזר.
החיבוק שלה מרגיש כל כך טוב.
הרחקתי אותה ממני והסתכלתי לה בעיניים , תוך כדי מנגב את הדמעות ומזיז את שיערותיה מפניה.
" תקשיבי לי , אל תבכי יותר , אני פה ולא יקרה לי שום דבר , אני מבטיח" אני אומר את זה בקול בטוח למרות שאני לא בטוח מה יקרה אחרי שאפגוש שוב את רומן.
אבל אני לא מביא לזה להשפיע ומחבק אותה שוב , תוך כדי סורק את הסלון.
הסתכלתי על קטרין , שהסתכלה עלי עם פנים דואגות , קרצתי לה .
" אני יכול להכנס לחדר לבד?" אמרתי
והם הסתכלו עלי במבט לא מבין
" אני צריך את זה" אמרתי והם הינהנו.
פתחתי את החדר וסגרתי אחרי את הדלת.
עדיין לא הסתכלתי עליו.
לאחר כמה דקות, שעמדתי מביט בכל דבר רק לא בו , החלטתי להסתכל עליו.
זה נראה כאילו הוא ישן .
התיישבתי בכיסא לידו.
" אני מצטער , אני כל כך מצטער , שלא חקרתי לפני" אמרתי מרגיש את דמעותי יוצאות מעיניי.
" הוא ישלם על זה , אני מבטיח " אמרתי
מנגב את הדמעות שיוצאות לי מעיניי.
" אני מבטיח שאני אדאג לאמא ולקטרין " אמרתי .
הורדתי את השרשרת שהיתה על צווארי .
זאת היתה שרשרת זהב עם תילון של אינג ויאנג.
" השרשרת הזאת סימלה לי המון , תמיד כשההיתי מרגיש לבד או שכעסתי על עצמי כל פעם שפגעתי במישהו , השרשרת הרגיעה אותי" אמרתי תוך כדי שאני מסתכל על השרשרת .
" השרשרת הזאת הראתה לי שבכל רע יש טוב ובכל טוב יש רע , רק צריך לדעת לראות אותו " אמרתי והבטתי באבי .
" אני בטוח שלמרות כל הכאב וכל מה שקרה זה היה לטובה , אני בטוח שהכל יסתדר ואני מבטיח שאעשה כל מה שביכולתי" אמרתי.
החזרתי את השרשרת לצווארי .
" אני הולך עכשיו , אבל אני אחזור " אמרתי , מביט בו מבט אחרון ויוצא מהחדר.
" בריאן" דניאל קראה לי.
" קרה משהו?" שאלתי
" כן אני צריכה את עזרתך במשהו" אמרה
" אני אעשה כל מה שאני יכול" אמרתי
" אבל אני צריכה הבטחה ממך שתענה לי בכנות " אמרה
" אני מביא לך את המילה שלי" אמרתי , לא מבין.

שוב נגמר הפרק, תגובות הצבעות
תודה לכולם.
נ.ב. נשארו רק עוד שני פרקים לסיום אשמח אם תצביעו ותגיבו ושוב תודהה לכל מי שקורא מצביע ומגיב תודההה