Together

פרק 27

הסתובבתי והסתכלתי על הפנים שלה.
" את?" שאלתי מסתכל עליה  והיא הסתכלה עלי.
אתה הוזה מייקל.
" מה קורה כאן?" צעקתי.
והתחלתי להתקדם אחורה.
הרגשתי דקירה חזקה בפצע.
כנראה משהו חד מאחורה נידפקתי בו.
"אחחחחח" צעקתי מכאב וראיתי את כולם מטושטש.
הם התחילו להתקרב אלי.
הכל נהייה לי שחור והדבר האחרון ששמעתי זה היה את הצעקות שלהם.
----------------------כעבור יום-----------------------
שמעתי לחישות אך לא פתחתי את עיניי.
הראש שלי התחיל לכאוב.
התחלתי להזכר בכל מה שהיה אתמול.
אין מצב שראיתי את האישה שהיתה בתמונה.
" בואו נצא מפה כדי שלא נעיר אותו" מישהי אמרה , אני לא זיהיתי את קולה.
שמעתי את הדלת נסגרת והחלטתי לפתוח את עיני.
כאב לי כל כך הראש.
הסתכלתי מסביב וראיתי שאני לא בבית חולים אבל מחוברים אלי מכשירים.
זה היה נראה לי מוזר.
הכל נראה לי מוזר.
בעיקר איך זה שפגשתי את האישה מהתמונה ומי היא בכלל.
פאק אנה.
בדקתי מסביבי אם יש פלאפון ומצאתי.
למזלי רומן תמיד אמר לי לזכור מספרים חשובים.
חייגתי לרון.
" הלו" רון אמר
" אחי תקשיב זה בריאן " אמרתי בלחישה
" מספר חדש? ומה קרה לך לקול ?" אמר
" זה לא משנה ולא זה לא מספר שלי קיצור אני אספר לך אחר כך אבל אני צריך טובה" אמרתי
" דבר , כל דבר אח שלי"אמר רון.
" אני לא אהיה בסביבה כרגע , אני צריך שתישמור על אנה , היא בסכנה ותודיע לה שלא תצא בנתיים מהביית הרבה ובעיקר לבד" אמרתי
" אוקי אחי עוד משהו?" אמר ושמעתי צעדים מתקרבים.
" לא אחי , אני חייב לנתק , תודה " אמרתי וניתקתי מיד .
שמתי בחזרה בזהירות את הפלא.
הסתכלתי על הדלת , מקווה שאף אחד לא יכנס.
אני חייב לחשוב על תוכנית לצאת מכאן.
הדלת נפתחה " קטרין בואי רגע" מישהי צעקה.
והיא סגרה את הדלת עוד לפני שראתה אותי.
ניתקתי ממני את כל האינפוזיות שהיו מחוברות בזהירות.
ניסיתי להתיישב אבל כל כך כאב לי.
תפסתי בשני הצדדים של המיטה .
" בריאן אתה תצליח" אמרתי לעצמי והצלחתי להתיישב תוך כדי מתאפק לא לצעוק.
קמתי על רגלי אך עדיין היו לי כאבים חזקים.
הרגשתי מרגע לרגע את הגוף שלי נקרע לגזרים.
חיפשתי בחדר את האקדח שלי אבל לא ראיתי אותו.
אני לא יכול לצאת מכאן בלעדיו .
בדקתי במגירות אבל לא מצאתי כלום.
פאק פאק פאק.
התקדמתי לדלת מחזיק בכל דבר שיש לידי כדי לא ליפול.
פתחתי קצת את הדלת ולא ראיתי אף אחד.
יצאתי מהחדר אבל ,שמעתי צעדים מתקרבים, אז ישר נכנסתי לחדר ליד.
סגרתי את הדלת והסתובבתי.
שכב שם על מיטה איש אחד .
התקדמתי אליו והסתכלתי אליו.
הוא כל כך מוכר לי.
אני מכיר אותו.
פלאשבק
הלכתי לחדר של רומן , רומן ישב שם עם הגב לדלת.
התקרבתי אליו, לא הבנתי מה הוא עושה.
הוא הסתכל באלבום תמונות.
הוא אפילו לא שם לב אלי.
היה שם מישהו שעמד לידו בחליפה.
ולא הבנתי ,מי זה .
" מי זה?" אמרתי ורומן נבהל.
" מה אתה עושה פה? אתה אמור לישון" אמר
" אבל מי זה?" שאלתי
" לא עיניינך ,עוף מפה" אמר ורצתי משם.
איך זה יכול להיות גם האישה מהתמונה בחדר של אבי וגם הוא מהאלבום תמונות של דוד שלי.
לפתע הראש שלי הסתחרר והתיישבתי מהר על הכיסא.
" הוא נעלם" מישהי צעקה.
כנראה שמו לב שאני לא שם.
התחלתי לחטט במגירות , לחפש את האקדח שלי.
מצאתי אקדח אבל הוא לא שלי.
אפילו כדורים לאקדח , היה פה.
מוזר למה שיהיה להם אקדח פה.
הסתכלתי עליו טוב , טוב והוא נראה כמו האקדחים שלנו.
טוב, אני אקח אותו בנתיים.
שמעתי צעדים מתקרבים לחדר.
הסתכלתי על האיש שוב , משהו בי אמר לי להשאר פה ,אבל משהו בי גם אמר לי לברוח מפה.
פתחתי את החלון, כדי לצאת ממנו.
התיישבתי על החלון וכשבאתי לקפוץ הראש כל כך הסתחרר לי .
תפסתי ישר בכל מה שהיה ליד ,כדי לא ליפול.
" בריאן" שמעתי קול של מישהי מאחורי.
אבל הכל הסתחרר לי.
" רד משם בבקשה" אמרה  והסתכלתי עליה , זאת , זאתי מהתמונה.
" אל תתקרבי אלי" אמרתי
אולי הם בוגדים?
ירדתי מהר מהחלון למרות שכאב לי ועדיין הסתחרר לי הראש.
היא עדיין התקרבה , לקחתי את האקדח וכיוונתי אותו אלייה.
" אל תתקרבי, אני ירה" אמרתי תוך כדי שידיי רועדות.
" בריאן תניח את האקדח בבקשה" אמרה תוך כדי ,שהיא מתקרבת.
קטרין ועוד אישה גם ניכנסו לחדר.
"אל תתקרבי אני מזהיר אותך" אמרתי שוב , אבל היא התקרבה עוד.
כיוונתי לראשי את האקדח
"אל " אמרתי מרגיש כאב ראש מטורף מרגע לרגע.
" בריאן תוריד את האקדח" קטרין אמרה.
" אני סמכתי עלייך, אבל את הסתרת ממני את כל מה שקורה פה" אמרתי
" אני יכולה להסביר " אמרה קטרין .
" להסביר מה? שאני חלק מתוכנית מסריחה? וגם מי זה האיש הזה? " אמרתי מסתכל עליו.
אני לא מבין כלכך את התוכנית שלהם, אני חושב שהם מנסים להפיל את האימפריה וחטפו את האיש.
הראש שלי כל כך כואב , אני לא מצליח כל כך לחשוב.
" זה לא מה שאתה חושב" אמרה
" אני סמכתי עלייך, סיפרתי לך אפילו את הדבר שלא סיפרתי לאף אחד , על ההורים שלי" אמרתי מרגיש את דמעותיי.
רק לא עכשיו לבכות , תהיה חזק.
" אני אסביר לך הכל , בוא לסלון" אמרה ורק עכשיו שמתי לב שהאישה מהתמונה בוכה.
הם הלכו לסלון ואני אחריהם.
התיישבתי מולם.
" אתן יכולות להשאיר אותנו לבד?" האישה מהתמונה אמרה.
הם הנהנו והלכו לחדר.
הסתכלתי לא מבין.
היא הסתכלה עלי ולא ידעה איך להתחיל את השיחה.
אין לי מושג מה קורה פה.
" את תדברי מתישהו? או שאני הולך" אמרתי
"תקשיב אני לא יודעת איך להסביר לך, אבל " אמרה וקטעתי אותה.
" תתחילי מהתחלה" אמרתי , מחזיק בראשי.
" אוקי, לפני כ18 שנה נערה הכירה מישהו , שלבסוף הם נהיו ביחד . אבל החיים שלהם לא היו קלים, אבא שלה הוציא עליה חוזה , אצל אבא של החבר שלה שהיא ראש האימפריה. לאחר מכן היא ניצלה והאיש לקח מאביו את האימפריה, גם בגלל שניסה להרוג את חברה שלו וגם כי רצח ,את אימו כשהיה קטן. אבל הוא לא הרג את אביו הוא ריחם עליו." אמרה ונשמה עמוק.
הסתכלתי אליה לא מבין , מה כל הסיפור הזה.
" לאחר מכן היא נכנסה להריון, של תאומים והם עמדו להתחתן כשהיא היתה כבר בסוף ההריון. אך לחתונה הגיע אביו של החתן , והוא ירה בשניהם" אמרה ודמעות בעינייה.
" מה קרה אז?" אמרתי
"בבית חולים הצליחו להציל את התאומים אבל את הבן חטפו, ואף אחד לא יכל לעשות משהו. את הבת ישאירו " אמרה ממשיכה לבכות.
התקרבתי אליה וניגבתי לה את הדמעות.
" מה עם ההורים? " שאלתי
" בחדשות כתבו על מותם , אך הם לא מתו. הצליחו להציל אותם ובגלל שהמנהל של הבית חולים היה חייב לאבא אז הוא עזר להחביא אותם. האישה היתה בלי הכרה במשך שנה אך האיש עד עכשיו מחוסר הכרה" אמרה כשהיא בוכה .
קמתי והבאתי לה מים למרות הכאבים.
עדיין לא הבנתי איך אני קשור.
" אבל מה אני קשור? " אמרתי בעדינות.
כאב לי עליה שהיא בכתה , למרות שלא הבנתי למה .
" אני האמא הזאת , הגבר ששוכב בחדר ליד , שראית הוא האבא " אמרה.
מסתכלת עלי ושמה את ידה על פני.
"קטרין זאת התאומה , ואתה הילד החטוף " אמרה .
הסתכלתי עליה , לא ידעתי איך להגיב.

נגמר הפרק , אשמח לתגובות והצבעות.
תודה לכל המגיבים והמצביעים ❤