Together

פרק 22

התעוררתי במקום חשוך.
לא ראיתי דבר אבל הרגשתי שאני על מיטה.
אם אפשר לקרוא לה ככה.
אלה קרשים מחוברים ושמיכה אחת לא ארוכה במיוחד.
זה פעם השנייה שאני בחדר הזה.
הפעם הראשונה שלי היתה בגיל 6 כשלא הקשבתי לרומן בכלל.
החדר הזה הוא סיוט לכל אדם.
אבל כמו שעברתי את זה פעם אחת , אני אעבור את זה שוב.
אני לא יודע כמה זמן אני פה , אבל לבסוף הדלת נפתחה.
רומן ושני שומרים באו עם מקלות בייסבול בידיהם.
הם הצמידו אותי לקיר וכלאו את ידי בשלשלאות שמחוברות לקיר.
" אתה זוכר מה אמרתי לך כשההית קטן?" רומן אמר
שתקתי , הוא הוא אמר לי מלא דברים.
" שאתה חייל , בדיוק כמו כל החיילים שלי" אמר וסימן לשומרים להעיף לי מכות עם האלות.
הם הביאו לי כמה מכות חזקות והוא סימן להם להפסיק.
הסתכלתי עליו בשנאה , אבל כמה שכאב לי לא בכיתי.
" פעם קודמת ההית פה רק שבועיים , אבל הפעם אתה תהיה פה חודש שלם" רומן אמר ויצא תוך כדי שהוא מסמן להם להמשיך.
הם בלי הפסקה התחילו להביא לי מכות עם האלות.
כל מכה כאבה יותר.
כל מכה שקיבלתי , שנאתי את רומן יותר.
לאחר כמה זמן הם הפסיקו להרביץ לי , הורידו לי את השלשלאות ונפלתי על הריצפה.
הם יצאו ואני שכבתי מקופל על הריצפה מכאבים.
אני לא יודע כמה זמן שכבתי ככה , אבל לבסוף התיישבתי על המיטה.
הרמתי את החולצה וראיתי שכל הבטן שלי היתה סימנים סגולים ואדומים.
נישכבתי על המיטה בזהירות.
וניסיתי להרדם, אך המחשבות לא פסקו.
חשבתי על הכל , על אנה , על קתרין ועל ההורים שלי אם אפשר לקרוא להם כך.
אני מקווה שאנה לא כועסת עלי, שהשארתי אותה שם. אני כלכך דפוק , לא ההיתי צריך לשתות ככה.
כשאני אחזור אני הולך לפצות אותה.
מאז שאני קטן אני תמיד שואל את עצמי , מה היה קורה אם הם לא היו עוזבים אותי.
אם ההיתי גודל עם הורים רגילים, מה היתה ההרגשה.
כולם תמיד היו באים לאיספות הורים עם ההורים שלהם ואני עם דוד שלי רומן.
שתמיד אחר כך ההיתי חוטף ממנו מכות על זה שהציונים שלי לא 100.
אפילו כשקשה לי אין לי עם מי לדבר , כי אף אחד לא יבין אותי.
אנה היא היחידה שלידה אני לא מרגיש לבד.
שלידה אני לא חושב על דברים כאלה.
כל כך ההיתי רוצה לראות אותה עכשיו ולחבק אותה.
לאחר מלא מחשבות נירדמתי.
התעוררתי כאשר דלק נפתחה ובה עמדו 4 שומרים.
" קום" אחד השומרים אמר
וקמתי לאט כי הבטן כאבה לי.
" יותר מהר" השומר אמר ותפס את ידי.
" תעזוב אני אלך לבד" אמרתי בקול רציני ומשכתי את ידי ממנו.
הלכנו במסדרון והגענו לחדר אחד, הם פתחו אותו ויצא ממנו רוח קרה חזקה.
מוזר אני לא זכרתי את החדר הזה , לפתע רומן בא.
" מה חשבת זה יהיה כמו פעם שעברה?" אמר וצחק בקול רם
הסתכלתי עליו במבט לא מבין.
" כנס ותוריד את הבגדים חוץ מהבוקסר ותשאיר אותם בחוץ" רומן אמר
" השתגעת? קפוא שם" אמרתי
"כשאני מדבר אלייך אתה שותק ,אלא אם כן אני שואל אותך משהו" רומן אמר
והשומרים דחפו אותי לחדר.
" תוריד הכל אחרת זה יהיה בכוח" אמר
הורדתי את בגדי מנסה להתרגל לקור לאט לאט.
זרקתי את בגדי לבחוץ " נתראה עוד כמה שעות" רומן אמר וסגר את הדלת.
לאט לאט נהיה לי קר יותר ויותר הרגשתי שאני רוצה לישון.
אבל אסור לי להרדם אחרת אני אקפא .
התחלתי לעשות שכיבות סמיכה כדי לחמם את עצמי.
1
2
3
4
5
6
7
8
...........
100
לאחר 100 שכיבות שמיכה החלטתי לנוח טיפה כדי שלא יתפס לי שריר.
נחתי אולי 5 דקות והרגשתי שוב שנהיה לי קר.
התחלתי לרוץ במעגלים בחדר.
לאחר שנמאס לי לרוץ במעגלים.
התחלתי לעשות שכיבות שמיכה עד שהגעתי ל120 והפסקתי לא היה לי כוחות יותר.
וגם היה לי כאב בטן מטורף מהמכות של אתמול.
התיישבתי מקופל בעצמי כדי לחמם את עצמי.
קר לי כלכך .
אם רק היה לי איזה שמיכה עכשיו.
לאט לאט התחילו להסגר לי העיניים למרות שניסיתי להתנגד.
אולי רק קצת , לא אסור אבל קפוא לי.
באתי לסגור את עיניי והדלת נפתחה.
" צא " אמרו , קמתי ישר רצתי לבחוץ חסר כוחות.
" קח" אמרו וזרקו לי את הבגדים שלי.
לבשתי אותם מהר.
סוף סוף משהו חם.
" יאלה בוא " אמרו ויצאנו מהמבנה.
" תעלה" אמרו ועליתי על הרכב, לא מבין לאן הם נוסעים.
כנראה שכשהייתי קטן זה היה שונה ממה שרומן עושה לי עכשיו.
הגענו לאמצע היער ויצאנו מהרכב.
" קח " הם אמרו והביאו לי שני אבנים ומכתב.
והתניעו את האוטו
" לאן זה?" צעקתי להם אבל הם נסעו כבר.
פתחתי את המכתב
אתה בטח שואל את עצמך - למה אתה פה . אז ככה אתה תהיה פה ותצטרך לשרוד עד שאני אגיע . האבנים האלה בידך הם אבני אש.
נ.ב. כדי שתמהר למה השמש מתחילה לרדת
תהנה
רומן
" בן זונההההה " צעקתי
אני שונא שונא שונא אותו .
הסתכלתי מסביב ולא ראיתי כלום מלבד עצים ודשא.
הסתכלתי לשמיים ושמתי לב שהשמש שוקעת יותר ויותר.
אוקי בריאן תוכנית, תחשוב.
אוקי אז ככה עצים , צריך עצים וכל דבר דליק.
רצתי לחפש עצים , אספתי עצים ושמתי אותם באיזור שזכרתי.
התחלתי לאסוף אבנים ולקחתי אותם לאיזור של איפה ששמתי את העצים.
הצבתי את העצים אחד על השני ושמתי את האבנים מסביב.
כמובן שהרחקתי את המדורה מהעצים מסביב.
ניסיתי להדליק את הנייר עם האבנים, ניסיתי וניסיתי וניסיתי..
כבר התחיל ממש להחשיך.
" יאלה בריאן אתה יכול" אמרתי לעצמי וסוף סוף הצלחתי להדליק את הדף.
הדלקתי את הדף והכנסתי למדורה והיא נדלקה.
התיישבתי ליד המדורה והתחממתי.
ניזכרתי שיש לי סכין בכיס נסתר , חיפשתי אותה ומצאתי.
לקחתי מקל עץ ארוך אבל לא יותר מידי וחזק.
והתחלטתי לחדד אותו בקצה.
לבסוף כשסיימתי לחדד אותו הנחתי אותו לידי.
כל כך ההיתי עייף שנירדמתי מהר.

התעוררתי , אני לא יודע כמה זמן ישנתי אבל הרגיש לי שישנתי כמה שעות טובות.
הרגשתי שאני רעב , מרוב שכאב לי הגוף לא שמתי לב שאני רעב.
הלכתי לחפש אוכל וראיתי חיות בדרך אבל לא רציתי להרוג אותם. מכייוון שאני כנראה אהיה פה רק יומיים, שלוש ובנתיים אני יוכל לחיות על פירות.
לבסוף מצאתי עץ תפוחים, הורדתי כמה תפוחים.
הורדתי את החולצה וקשרתי צד אחד של החולצה, כדי להפוך אותה לשק והכנסתי את כל התפוחים לשם .
שמתי על גבי והלכתי לדרכי חזרה.
הגעתי למקום שלי והחלטתי שאני צריך לבנות משהו שיגן עלי למקרה וירד גשם.
התחלתי לאסוף עצים חזקים וארוכים והעמדתי אותם אחד ליד השני ולבסוף חיפשתי עלים חזקים לשים מעל בתור סכך ( נראלי כותבים את זה ככה).
שמתי מעל הקרשים ובדקתי שהכל מחוזק.
הדלקתי את המדורה כי התחיל להחשיך.
נשכבתי בתוך המקום הזה שעשיתי.
לפתע שמעתי רעשים , הרמתי את המקל שחידדתי כדי שישמש לי כלי נשק.
ויצאתי לבחוץ וראיתי ....

נגמר שוב פרק
תודה לכל מי שמצביע
תצביעו תגיבו
ותודה לכם