Together

פרק 5

אני לא יודעת כמה זמן אני פה, במרתף אבל זה מרגיש לי נצח.
אני לא מבינה למה שמו אותי פה, אבל אני מקווה שהכל בסדר עם מייקל.
לפתע שמעתי צעדים מתקרבים לחדר.
הדלת נפתחה ,מקס נכנס עצבני עם שני שומרים.
" קומי" הוא אמר ,שמחתי שיוציאו אותי מפה וקמתי ישר.
" תתחילי לספר לי, מי אמר לך את הפקודה ובשביל מי את עובדת!"  מקס אמר, לא הבנתי על מה הוא מדבר .
" איזה פקודה? על מה אתה מדבר, תוציא אותי מכאן" אמרתי צועקת עליו. רק רוצה לצאת מפה, ראיתי שהוא חושב " תגיד לי מה עם מייקל ? הוא בסדר?" שאלתי אותו .
הוא דחף אותי לקיר והתחיל לחנוק אותי "אני שואל ,את עונה לא הפוך וכן לא הצלחת להרוג אותו, למרות שרצית" הוא אמר עצבני ולחץ יותר חזק על הצוואר התחלתי להחנק , הרגשתי כאב חזק בריאות ואיך שלא נשאר לי אוויר. ניסיתי לשחרר את היד שלו, אבל לא הצלחתי. אז הוא שחרר לבד והתחלתי להתנשף.
" את מוכנה לספר לנו כבר ?? " הוא צעק
" אני לא יודעת כלוםםםם " צעקתי עליו.
" אל תביאו לה אוכל ומים עד להודעה חדשה " הוא אמר לשומרים ויצא .
אני נשארתי לבדי במרתף הריק מאדם וחשוך,  ואז ניזכרתי בפלא שלי
הוצאתי אותו מהכיס ופתחתי אותו ניסיתי להתקשר לדילן ,אך לא היתה קליטה ניסיתי לזוז בחדר כדי להשיג קליטה " נוו כברר וואי פלאפון מפגר " צעקתי לעצמי .
שמתי לב שכבר אמצע הלילה ובאמת ההיתי עייפה ונירדמתי.
------ לאחר כשעתיים- 4 בבוקר----------
לא הצלחתי כמעט לישון.
זה לא נוח על הרצפה התחלתי ללכת במרתף בסיבובים.
הרגשתי שאני משתגעת.
" ההית חייבת להכין את העוגה המסריחה הזאת? יכלת לחשוב על משהו אחר אבל דווקא עוגה , יופי גאון" אמרתי לעצמי בקול והמשכתי להסתובב במרתף .
" למה כל דבר נדפק אצליי וואי?!?! "
" מה עשיתי רע למישהו "
המשכתי לדבר לעצמי בקול.
" אוףףףףףף "  אמרתי  והתיישבתי על הרצפה.
לא יודעת כמה זמן עבר ,אבל סופסוף נפתחה הדלת .
נכנסו 4 שומרים ,הם הביאו איתם כיסא כזה מברזל שיש עליו חגורות עור. לפתע אחד מהם משך אותי והושיב אותי על הכיסא.
ניסיתי לקום אך הוא דחף אותי חזרה. הם התחילו לאזוק אותי לכיסא יחד עם החגורות עור על כל יד ורגל . ניסיתי  לקום ואחד מהם הביא לי מכה בבטן ,זה פגע בדיוק בפצע של הדקירה " איייייי" צעקתי והתחלתי לבכות הסתכלתי על החולצה שלי ולא הצלחתי להבין אם יורד לי דם, בגלל שדווקא היום לבשתי חולצה בצבע בורדו .
יופי מאי אבל זה כלכך כאב הם אזקו אותי ויצאו מהחדר, נועלים אחריהם
המשכתי לבכות כי נורא כאב לי .
נפתח הדלת ומקס נכנס .
" אוקי תקשיבי כרגע ישלך מזל שמייקל לא בהכרה ,אז אנחנו כרגע עוד נחמדים איתך. אבל ברגע שהוא יתעורר ויביא לנו את האישור שלו אנחנו נעשה לך את הגהינום עד שנדע פרטים" מקס אמר.
" אבל איןן לי שום פרטים להגיד לך" אמרתי .
" באמת עדיף לך עכשיו וחוץ מזה הפצע שלך יכול להזדהם פה ,אז ככל שתיקחי את הזמן את מסכנת את עצמך יותר " מקס אמר .
" את רוצה להגיד מי שלח אותך או לא?" הוא שאל
" אף אחד לא שלח אותי מה אתה לא מביןן אני בכלל כמעט ולא יודעת על מייקל !" אמרתי מיואשת כבר
" טוב איך שאת רוצה אנחנו נחכה ישלנו את כל הזמן שבעולם " הוא אמר ויצא
הדמעות יצאו בלי סוף
" יאלה מאי תחשבי איך לצאת מפה " אמרתי לעצמי
התכופפתי עם הפנים לכיוון החגורה הזאת שקושרת לי את היד וניסיתי לפתוח אותה עם הפה לאט לאט זה התחיל לזוז ומכל רגע רק כאב לי יותר הפצע בבטן אבל המשכתי עד שממש כאב לי שלא יכלתי לסבול אז החלטתי לקחת הפסקה קטנה
הרגשתי איך שאני צמאה ורעבה וכואב לי
שמעתי צעקות בחוץ רק לא הבנתי למה
הסתובב לי הראש קצת אבל לא יחסתי לזה חשיבות
לפתע הדלת נפתחה עמד שם מייקל מקס ו2 שומרים
" תשאירו אותנו לבד" מייקל אמר
" אתה בטוח?" מקס שאל
הוא אפילו לא ענה נכנס וסגר את הדלת
כלכך שמחתי לראות שהוא בסדר אבל לא הצלחתי לחייך מרוב כאב
"את יודעת חשבתי שאת לא כזאת" קטעתי אותו באמצע " אני לא " הוא קטע אותי חזרה " תשתקיי כשאני מדבר " הוא צעק
" אכלתי ממך חרא , הורדת לי את הכבוד כל פעם עם היחס והדיבור והתעלמתי, איזה דפוק ההיתי שבאמת האמנתי לך שחזרת לבקש סליחה ובעצם באת להרוג אותי" הוא אמר
" עכשיו אני רוצה שתגידי לי פרטים על מי ששלח אותך" הוא אמר
העניים שלו היו קרות יותר לא היה בהם שום רגש חוץ מקור וכאב
" אף אחד לא שלח אותי , באתי לפה כדי שבאמת לבקש סליחה כי הרגשתי חרא עם עצמי , אני בכלל לא ידעתי שאתה אלרגי למשהו , ובכלל למה לי להרוג אותך מי כמוני יודעת איך זה שדופקים לך סכין בגב ! " אמרתי עם דמעות
הוא שתק
" תסתכל עלי תסתכל לי בעיניים ותבדוק אם אני משקרת בבקשה ממך" אמרתי
הוא התקרב אלי והסתכל לי בעיניים
" אני מבטיחה לך שבחיים לא ההיתי עושה לך דבר כזה ,אני באמת באתי לפתוח דף חדש איתך " אמרתי
הדמעות המשיכו לזלוג
הוא הסתכל עלי וראיתי איך המבט בעיניים שלו משתנה הוא התקרב אלי
והתכופף כדי להיות בגובה עיניי ואז הוא נישק אותי
בהתחלה ההיתי מופתעת אבל אז זרמתי איתו בנשיקה הלשונות שלנו זזו באופן מושלם התנתקנו כדי לשאוף אוויר כל הזמן הזה הוא לא הפסיק להסתכל בעיני
ואז הוא שחרר אותי מהחגורות האלה שקשרו אותי לכיסא
" אני כלכך מצטער, לא יודע מה קרה לי ואיך חשבתי על זה בכלל" הוא אמר עם מבט עצוב בעינייו ואני קמתי וחיבקתי אותו ואז כשהתרחקנו איבדתי את שיווי המשקל שלי והוא תפס אותי
" היי את בסדר?" הוא אמר עם מבט מודאג
" כן פשוט לא אכלתי ושתיתי כלום כל הזמן הזה וגם נראה לי הפצע מדמם " אמרתי
הוא ישר הרים אותי על ידיו כמו כלה פתח את הדלת ויצא מהר
מקס הסתכל מופתע לא מבין
"מייקל  " מקס אמר הולך אחריו
" תגיד במטבח שיארגנו אוכל הכל מהכל ומהר ואחרי זה אני רוצה אותך לידי אומר לי בדיוק מה ומי נגע בה ! מובן?!?!" מייקל אמר עצבני למקס
ואז לחש לי " אל תדאגי " הגענו לחדר והוא שם אותי במיטה ואמר לשומר להביא עזרה ראשונה
אני חושבת שזה החדר שלו למה היה לחדר ריח של מייקל
הוא הלך לחדר כלשהו והוציא משם חולצה שלו ובוקסר שלו
שם בפינה
מקס הגיע "אמרתי במטבח הם מכינים אוכל" מקס אמר
" צא מפה אני אדבר איתך אחרי זה"
מייקל אמר לו
ובדיוק הגיע השומר עם העזרה ראשונה
"שאף אחד לא יכנס לפה וגם לא מקס , ואם מישהו יכנס אני אוריד לך את הראש מובן?"מייקל אמר לשומר
"כן בוס" השומר יצא וסגר את הדלת
מייקל התקרב אלי
" לפני הכל את חייבת מקלחת כדי לשים לך תחבושות בואי אני אעזור לך" מייקל אמר והרים אותי והתקדם למקלחת הושיב אותי על האסלה " אני יוצא אם תצטרכי עזרה במשהו אני מאחורי הדלת" מייקל אמר ויצא וסגר את הדלת של האמבטיה
התחלתי להוריד את בגדי לאט לאט ושמתי לב שבאמת ירד לי דם מהפצע
ואז מילאתי את האמבטייה במים נעימים ונכנסתי .
התחלתי לבכות לפרוק הכל לבסוף יצאתי מהאמבטייה לבשתי את החולצה והבוקסר שהוא השאיר לי ובאתי לצאת מהחדר וראיתי שמייקל ישב על המיטה וישר כשבאתי הוא קם לעזור לי .
נשכבתי על המיטה בזהירות " אני ארים את החולצה קצת כדי לחבוש לך את הפצע ולראות מה מצבו בסדר?" הוא שאל והסתכל עלי הינהנתי
הוא הרים קצת את החולצה
הסתכל על הפצע וקם מהמיטה " לאן אתה ?" שאלתי
" יש לי בחדר אמבטיה משחה מיוחדת שעוזרת שלא ישאר סימן ומרפה כל פצע מניסיון אני הולך להביא אותה ובא" הוא אמר הלך וחזר עם משחה בידו
" זה קצת ישרוף " הוא אמר ושם את המשחה בעדינות על הפצע זה שרף אבל לא עד כדי כך
ואז הוא הדביק על זה  פד מיוחד גדול והוריד חזרה את החולצה שלי למטה.
הסתכלתי עליו והתחלתי לעצום עיניים והוא בא ללכת
" תישאר איתי בבקשה" אמרתי לו
והוא התקרב אלי ונשכב לידי חיבקתי אותו ושמתי את הראשי על החזה שלו וכך נירדמתי.

טוב זהו נגמר עוד פררק מקווה שאהבתם
אגב זה הפרק הכי ארוך שכתבתי עד עכשיו
אשמח לתגובות