נשאר רק עוד שני פרקים , אשמח להצבעות ותגובות
התעוררנו מוקדם בבוקר , מייקל היה צריך לארגן את הלוויה אז קמנו מוקדם.
עזרתי למייקל בהכנות להלוויה.
לבסוף התחלנו להתלבש מייקל לבש את החליפה השחורה שלו ואני גי'נס וחולצה שחורה. התאפרתי קצת ולבסוף יצאנו.
הגענו להלוויה , בלוויה היו מלא שומרים מסביב, מייקל הכיר לכולם אותי ואמרנו לכולם שלום.
לבסוף הגיעה אישה מבוגרת יחד עם נערה . שניהם בכו ומייקל ישר התקרב אליהם." שלום אנחנו מצטערים בשבילכם " מייקל אמר
"תודה" הן אמרו ביחד.
ליווינו אותם לקבר.
מייקל נעמד לדבר ראשון
" שלום לכולם, תודה שכולכם הגעתם להלוויתו של אח, בן וחבר טוב . חבל שאנחנו ניפגשים בנסיבות כאלה. ההיתי רוצה להגיד כמה מילים" מקס אומר ונושף נשימה עמוקה ומסתכל על קברו של מקס
"מקס , אחי , אתה שתמיד היית שם תמיד לצידי , המשפחה שלי .אין לך מושג כמה שלא ההיתי רוצה לעמוד כאן, ולדבר עלייך. אני כלכך מצטער על הכל , אתה זוכר את הפעמים האלה שההינו יוצאים לכל מקום ביחד , הפעמים האלה שהצלת אותי , לא רק מאנשים אלא גם מעצמי. הפעמים האלה שלא הייתי עצמי ותמיד דאגת לי . הפעמים האלה שאנחנו ההינו יוצאים לפעולה ולפני כל פעולה ,ההית מסתכל עלי ואומר לי אל תדאג , אז גם הפעם לפני שיצאת אמרת לי אל תדאג , אני אחזור עם ניצחון. אך הפעם הבאת ניצחון ועוד ניצחון ענק אבל לא חזרתה. אז למרות הניצחון ההיתי מעדיף שנפסיד ותישאר בחיים ליידי מאשר שתמות. אני כלכך מתגעגע אלייך אח שלי " מייקל אמר מתאפק שלא ירדו לו דמעות .
מישהו אחר התחיל לדבר ואני התקרבתי למייקל ,חיבקתי אותו. מייקל שם את ראשו בצווארי והתפרק. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו ככה. לבסוף אחרי שכולם הפסיקו לדבר , לאט לאט כולם התפזרו הביתה.
מייקל שאל את האמא ואחותו של מקס אם להסיע אותם הביתה, אך הן סירבו.
מייקל ואני היחידים שנשארנו פה. מייקל לא רצה לעזוב ואני לא לחצתי. התחיל לרדת החושך "מייקל אנחנו צריכים ללכת , כבר מחשיך" אמרתי
נכנסו לאוטו כשאחד השומרים נוהג, כי מייקל לא במצב לנהוג.
הגענו הביתה.
מייקל ישר לקח ויסקי " אולי לא כדאי?" שאלתי בעדינות.
הוא לא ענה רק מזג לעצמו.
" אני רוצה להיות לבד קצת" אמר
חשבתי על זה כמה שניות והחלטתי להביא לו קצת להיות לבד
" טוב אבל אני פה אם תצטרך" אמרתי ויצאתי
הלכתי בנתיים להתקלח , לא רציתי להשאיר אותו לבד אבל גם לא יכלתי להכריח אותו להיות איתי עכשיו.
התקלחתי , יצאתי מהמקלחת לבשתי מכנס קצר וחולצת בטן.
החלטתי לבדוק מה שלום מייקל.
נכנסתי לחדר איפה שמייקל היה
" ביקשתי קצת שקטט לא?" מייקל צעק וזרק את בקבוק הוויסקי על הקיר שכמעט ולא היה בו וויסקי.
אני צעקתי מבהלה, כל הרסיסים עפו.
מייקל התקרב אלי ולקחתי צעד אחורה.
הוא לא דיבר הוא רק התקרב לאט לאט ומבטו היה קר .
לקחתי צעדים אחורה והוא רק התקרב עוד יותר.
" מייקל תתרחק" אמרתי
אבל הוא שתק והתקרב יותר
לבסוף ניתקעתי בקיר
" אין לך לאן ללכת" מייקל אמר עם מבט קר
לבסוף הוא היה צעד ממני
" מייקל אל תעשה דברים שתתחרט עליהם" אמרתי כשמתחילים לצאת לי דמעות.
" כבר עשיתי" אמר ואני רק בכיתי
הוא תפס בפרצופי וזה כאב
" את נורא יפה " אמר והתקרב עם פניו לצווארי תוך כדי שהוא מחזיק את פרצופי.
ניסיתי לדחוף אותו אבל לא הצלחתי.
" תפסיקי" אמר וחיזק את אחיזתו.
הוא התחיל לנשק אותי בצווארי ולאט לאט ירד למטה
" אני כל כך אוהב אותך" אמר
הוא בא להוריד את חולצתי
" מייקל בבקשה ממך " אמרתי בבכי .
לפתע הוא עצר הסתכל לי בעיניים, והתרחק . מבטו הפך מקר לדואג.
" אני כל כך מצטער " אמר והתרחק.
אני רק עמדתי קפואה.
" אני כל כך דפוק , אני לא יודע מה עבר עלי " אמר והתחיל להתקרב אלי.
" אל תתקרב בבקשה " אמרתי עם דמעות.
" בבקשה תסלחי לי " הוא אמר והסתכל בעייני
ואני? אני רק רצתי משם .
נכנסתי לחדר שינה שלנו וטרקתי את הדלת, קברתי את ראשי בכרית והתחלתי לבכות.
כל כך פחדתי , לא הבנתי מה קרה לו , הוא לא היה מייקל הוא היה בן אדם שונה לגמרי. שמעתי את הדלת נפתחת, עשיתי את עצמי ישנה.
" אני כל כך דפוק , אני לא רוצה לאבד אותך, אני אוהב אותך , אני יותר לא אשתה בחיים " אמר בקול שבור
" בבקשה תגידי משהו תצעקי עלי, תרביצי לי , תעשי מה שתירצי , אני כל כך מצטער " אמר והסתובבתי אליו.
ראיתי דמעות בפניו.
" אני מצטער , אני אוהב אותך" אמר , בא לגעת בי אבל התחרט בסוף . כנראה חשב שאני לא רוצה.
הסתכלתי בעינייו והוא בעיניי , נישקתי אותו.
" אני מצטער " אמר כשהתנשקנו.
" תשתוק" אמרתי והמשכתי לנשק אותו.
לאחר כמה דקות התרחקנו אחד מהשני.
הוא חיבק אותי " אני כל כך מצטער , זה לא יקרה יותר" אמר
" אני אוהבת אותך" אמרתי והמשכתי לחבק אותו .
שכבנו במיטה , מייקל נירדם אבל אני לא הצלחתי להרדם.
ההיתי צמאה אז החלטתי ללכת לשתות מיים.
אבל לפני שיצאתי שמעתי צלצול בפלא.
זה היה אבא שלי על הצג.
יצאתי מהחדר בשקט תוך כדי שאני נועלת נעלי בית.
" הלו" עניתי לשיחה
" מאי אני רוצה לדבר איתך, אני כל כך מצטער " אמר
רק שתקתי
" אני פשוט כעסתי שעברת אליו והעדפת אותו על פנינו " אמר
המשכתי לשתוק
" אנחנו אוהבים אותך מאי" אמר
לא יכלתי להתאפק יותר והתחלתי לבכות.
" אני ואמא נמצאים כרגע בכניסת הבית שלך ושל מייקל , ההינו שמחים לפגוש אותך " אמר
" הבנו שעשינו טעות אנחנו כל כך התגעגענו וכל כך מצטערים בבקשה תגיעי " אמר
ירדתי במעלית לקומה הראשונה , יצאתי מהבית והתקדמתי לשער .
" תפתחו לי" אמרתי לשומרים , הם פתחו ויצאתי.
אבא שלי עמד שם.
" הינה הזונה הגיעה " אבא שלי אמר
" איפה אמא?" שאלתי לא מבינה מה קורה פה
" היא לא רצתה לראות את הפרצוף שלך " אמר והתקרב אלי
" אל תתקרב , אני יצעק" אמרתי
" אני לא חייב להתקרב כדי לעשות לך את מה שבאתי לעשות" אמר
הוציא אקדח וכיוון אלי
קפאתי במקומי , אני טיפשה, למה האמנתי לו , למה שישתנה פתאום עכשיו, אסור לי למות , למייקל אין אף אחד.
" נו איפה האביר שלך ?" שאל וצחק
" בבקשה לא " אמרתי ובכיתי
" לפני שאני אירה בך ,אני רוצה לספר לך סיפור קטן לפני השינה הניצחית" אמר
" היו היה פעם בני זוג , הם הזדיינו ולאחר מכן נולדה להם ילדה. בלידה , האמא מתה והאבא נשאר לבד בגלל הילדה המפגרת שבכלל לא רצה אותה.
לאחר מכן היא גדלה וגדלה ורק ביזבוזים עליה ושום תועלת" אמר
" מה ?" שאלתי לא מבינה על מי הוא מדבר
" את זאת הילדה, האמא שלך האמיתית מתה רק בגללך " אמר
" ומה עם דן ?" שאלתי ממשיכה לבכות
" דן הוא מהאישה שאת חושבת שזאת אמא שלך , הוא נולד בלי שהיא ידעה" אמר
בכיתי , אבל סוף סוף הבנתי למה הוא שונא אותי
" אני כל כך שונא אותך למה את לא מתה בכלל?" שאל
ניסיתי ללכת לאחור כדי לברוח
שמעתי ירייה
" פעם הבאה זה יהיה בך" אמר
בכיתי
" בקיצור את צריכה למות " אמר
" אני אספור עד עשר ולעשר את כבר לא תגיעי , אז בנתיים שאני סופר את יכולה להגיד מילים אחרונות" אמר וכיוון אלי
" אחדדד שתייםם שלושש ארבעע חמש שש שבע שמונה תשעע " אמר
חייך והסתכל בעיניי
נגמר עוד פרק
אשמח לתגובות והצבעות זה לא עולה כסף
YOU ARE READING
Together
Romansaמאי בת ה17 המתקשה לסמוך על אנשים חדשים אשר משברים רבים שעברה דרך משפחה/ חברים. במשך תקופת חייה נדהמת לגלות כי בן אדם אחד שהכירה שינה את כל חייה מקצה לקצה בתחילת הקשר השניים לא כלכך מסתדרים אך מהר מאוד האהבה מתגברת. השניים עוברים משברים ואף על פי כמ...
