זה היה עוד יום רגיל בבית של קים טאהיונג. כרגיל הוא התעורר לקול הצעקות של אביו, או ליתר דיוק, המילים הגסות שלו.
עם כמה שאני שונא אותו, הוא השעון המעורר הטוב ביותר שהיה לי אי פעם.
הוא פקח את עיניו באיטיות, מנסה להתרגל לאור הבוקר המסנוור.
אחותו ישבה בפינה, מכורבלת לכדור, ואפילו עיוור היה יכול לראות את הפחד והתסכול בעיניה. למרבה המזל, אביו הרגע התעלף מחוסר הכרה על הרצפה, כנראה משתיית יתר של סוג'ו.
כרגיל, זה היה עוד בוקר מעצבן עם שגרה עוד יותר מעצבנת של יום ארוך ומעצבן בבית הספר.
למי לעזאזל יש ראש לבית הספר, כשאבא שלך מתייחס לאחותך הגדולה כאילו היא שק אגרוף?!
לפני שעזב את הבית הוא הביט באחותו, שנראתה פגועה מדי כדי לזוז. הוא נאנח בעצב והלך.
כשהגיע לבית הספר, חיכה לו חבר הילדות שלו, ג'ימין.
בשיעורים הראשונים הוא לא טרח להקשיב או להרים את ראשו מהשולחן, והמורים, שידעו מה קורה בביתו, רק נאנחו בעצב והמשיכו ללמד.
כך נראה כל יום מימי חייו של טאהיונג, עד אחר הצהריים, שאז הכל השתנה.
YOU ARE READING
Running From The Law | TAEKOOK
Fanfictionטאהיונג היה אחרי יום לימודים רגיל. כשהגיע הביתה, אביו עשה את אותן הזוועות שהוא עושה לאחותו כל יום, שוב. הוא לא יכל לשאת יותר את מעשיו של אביו לאחותו, והרג אותו. שכנים דיווחו עליו למשטרה והוא נעצר. בכלא הוא פוגש את ג'ונגקוק, שותפו לתא, ואת שאר חבריו...
