Running From The Law | TAEKOOK

פרק 16- בורחים לנצח חלק 2

הטיסה מיפן ללוס אנג'לס, קליפורניה, הייתה ארוכה מאוד, 17 שעות ליתר דיוק, אבל הם הצליחו להגיע לשם בשלום. הם ישנו 11 שעות, ואחר כך התעוררו אחד אחד. מאחר שעדיין נותר זמן רב עד שהם יגיעו, הם פשוט דיברו ואפילו שיחקו לפעמים.

הם היו אמורים לנחות על גג הבית כי היה שם אזור נחיתה למסוקים, אז הם נחתו שם וטוני כבר חיכה להם שם. כשיצאו מהמסוק הוא התקרב אליהם כדי לברך אותם.

"יו וואסאפ אני טוני, כמו שאני מניח שאתם כבר יודעים, ומעכשיו זה הבית החדש שלכם"

הוא חייך וחיבק אותם, בזה אחר זה. הם חייכו בחזרה והוא הראה להם את הדרך למטה. כשהם היו בסלון טוני התחיל.

"טוב חבר'ה, קודם כל, ברוכים הבאים לקליפורניה ותהנו בבית החדש שלכם. עכשיו, אני לא ממש גר פה, פשוט נשארתי כאן כדי לשמור שאנשים לא יקנו את הבית הזה. יש לי בית משלי בטקסס אז כן, אני לא אשאר כאן יותר, כי עכשיו אתם תגורו כאן. ג'ון ג'ה קנה לכם מכונית, והיא כאן בחוץ. יש מספיק חדרים לכולם, אז אתם לא צריכים לדאוג בקשר לזה. לגבי החשבונות, ג'ון ג'ה שילם עליהם כבר לשנתיים, אז אתם לא חייבים להתחיל לעבוד עכשיו. ועוד דבר, השכונה הזאת היא תשעים אחוז אסיאתיים אז אתם לא צריכים לדאוג לגבי האנגלית שלכם כל כך הרבה. זה הכל, תיהנו ואני אלך עכשיו!"

טוני הסביר, נתן להם את המפתח למכונית ולקח את מזוודותיו. שבעת הנערים המאושרים הינהנו והלכו איתו אל הדלת. לפני שעזב את הבית הודו לו הנערים בפעם האחרונה ונתנו לו חיבוק.

כך התחילו החיים החדשים שלהם.

הבית היה בנוי כמו ביתו של ג'ימין אז היו 3 קומות כולל המרתף. היו שם גם בריכת שחייה וגן יפה.

"היונגים בבקשה תצבטו אותי, זה לא יכול להיות אמיתי" ג'ונגקוק אמר עם רגשות מעורבים ועיניים גדולות.

"ג'ונגקוקי, זה אמיתי, ברוך הבא לחיים החדשים שלנו, ילד" ג'ין צחקק וצבט את הצעיר, אבל לא חזק מדי.

"חבר'ה בואו נשים את הדברים שלנו בחדרים. עכשיו רק אחת עשרה בבוקר ואני רוצה להסתובב בשכונה"

אמר נמג'ון והבנים הנהנו. ג'ונגקוק וטאהיונג היו שותפים לחדר, נאמג'ין גם חלקו חדר ביחד, אבל בגלל שיונגי רצה שיהיה לו חדר לבד, לג'יהופ היה חדר משותף. למרות שהיו מספיק חדרים לכל אחד מהם, הם כל כך התרגלו שיש להם שותפים לחדר, עוד מימי הכלא, שהם פשוט לא יכלו לישון לבד, חוץ מיונגי שטען שהוא צריך את השקט שלו אז הם נתנו לו חדר לבד.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ (בחדר של טאקוק) - נקודת מבט של ג'ונגקוק

"היונג תנשק אותי בבקשה"

אמרתי פתאום כשהתכרבלנו על המיטה שלנו. ראשי נח על החזה שלו והבטתי בו. ציפיתי שהוא יופתע מהבקשה הפתאומית שלי, אבל בסופו של דבר יצא שאני הופתעתי.

הוא חייך אליי באהבה ונישק אותי נשיקה עדינה ואוהבת. כמובן שנישקתי בחזרה ואחרי כמה שניות הוא התרחק. הוא הביט בי בעיניו החומות היפות, וכאילו שהוא קרא את מחשבותיי הוא אמר,

"זה לא חלום קוקי, ג'ין היונג כבר אמר לך. ברוך הבא לחיים החדשים שלך, אהובי"

הוא נשק לשפתיי וחייך את החיוך היפהפה שלו. יכולתי לחוש את לחיי בוערות מהכינוי שהוא נתן לי. הוא רק צחקק ומשך אותי קרוב יותר אליו. אחרי כמה דקות נרדמנו, עדיין מחובקים, ועם חיוך גדול. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ נקודת מבט של ג'ין

כבר סיימנו לסדר את החפצים בחדרים שלנו, ואנחנו מחכים שהזוג הצעיר יסיים ויירד למטה כדי שנוכל לטייל בשכונה. רבע שעה כבר עברו והם עדיין לא באו. אנחנו אפילו לא שומעים קולות מלמעלה ולכן אני תוהה מה הם עושים. החלטתי עם עצמי שאני אהיה אמא ​​טובה ואבדוק.

כשהייתי רק כמה צעדים מהחדר שלהם, שמעתי נחירות חלשות.

האם הם ישנים?

הדלת הייתה חצי פתוחה ולכן הסתכלתי פנימה ופגשתי את אחד הדברים הכי חמודים שראיתי בחיים שלי.

הם ישנו תוך כדי שהתכרבלו, פיותיהם היו פתוחים מעט. האופן שבו שניהם חיבקו זה את זה היה כל כך חמוד עד כדי כך שנאלצתי לנשוך את שפתי התחתונה ולעצום את עיניי רק כדי שלא אצעק ואעשה עליהם פאנבוינג.

האם זה דז'ה וו שאני מרגיש עכשיו? לא משנה. אין שום סיכוי שאני לא חולק את המראה הזה. זה פשוט מקסים מדי כדי להחמיץ. הלכתי לסלון הכי מהר ושקט שיכולתי ולחשתי,

"אתם חייבים לראות את זה, בואו אחרי, והופ, אני נשבע באלוהים שאם תצרח או תעשה משהו שיעיר אותם אני ברצינות אהרוג אותך"

הזהרתי והוא הנהן. הלכנו מהר לחדר של טאקוק. ממש לפני שהראיתי להם את המראה המקסים שראיתי, הזהרתי אותם שוב והם הבטיחו שהם לא יעשו שום רעשים. התקרבנו לחדר ו...

אומייגאד אני גאון שהבאתי את הטלפון שלי איתי.

מהר צילמתי את הפרצופים שלהם וכמובן, לא שכחתי לצלם כמה תמונות של הזוג הישן והמקסים שהיה לפנינו.

אתם סקרנים לגבי התגובה שלהם נכון? ובכן, אני אהיה אדם טוב ואספר לכם איך הם נראו.

בהתחלה הם הביטו בזוג בפה פתוח ובעיניים פתוחות לרווחה, הובי וג'ימין נשכו את שפתם התחתונה ועצמו את העיניים, בדיוק כמוני, וכיוון שזה לא עזר להם הם גם נשמו נשימות עמוקות כדי להירגע. לאחר מכן, הם התחילו למשוך את השיער שלהם בגלל החמידות של הבנים ישנים, למעט יונגי. הוא הביט בהם, חצי מוטרד וחצי רדום.

כמה אופייני לו...

"חבר'ה אני חושב שאנחנו יכולים לחכות עם ההליכה. אני אולי מלך בלהרוס ולשבור דברים, אבל אני לא יכול להרוס את הרגע הזה. אנחנו יכולים פשוט לנוח או משהו בנתיים" ג'וני לחש, עדיין מביט במראה החמוד שלפניו.

"נכון. עכשיו בואו נלך, אני לא רוצה חס וחלילה להעיר אותם" אמרתי וחזרנו לחדרים שלנו בשקט.