זה היה הבוקר למחרת, ושני הבנים, גם ג'ונגקוק וגם טאהיונג כבר היו ערים עוד מלפני שעה.
בדרך כלל טאהיונג היה מתעורר ראשון וממתין עד שג'ונגקוק יפתח את עיניו. כל בוקר הוא היה מקלח את הקוקי שלו בנשיקות עד שהוא יהיה ער לגמרי והם היו מתקלחים יחד. הם לא התביישו, אפילו לא קצת, בגלל שהם כבר ראו את הגוף של השני כשהתקלחו בכלא, ושניהם בנים אז לא היה מה להסתיר גם ככה.
זו הייתה שגרת הבוקר שלהם כל יום, והם החליטו שהם ידברו עם ג'ימין אחרי ארוחת הבוקר. לא זמן רב לאחר מכן, כל הבנים התעוררו, ולאחר שג'ין התקלח ועשה את שגרת הבוקר שלו, הוא הלך למטבח לבשל ארוחת בוקר. הם אכלו את ארוחת הבוקר שלהם בשקט, כי כולם עדיין היו קצת עייפים, ולא היה על מה לדבר.
טאהיונג עדיין היה נסער, וג'ונגקוק שם לב לזה. הוא הביט בג'ימין, והחליט שהוא יעשה מה שהוא סיכם עם טאהיונג. מיד אחרי שסיימו לאכול, ג'ימין עמד להיכנס לחדר האמבטיה כדי לשטוף את ידיו, אבל ג'ונגקוק עצר אותו.
"ג'ימין, אני זקוק לעזרתך"
הוא אמר בשקט. ג'ימין נאנח בעצבים כי הוא לא קרא לו 'היונג' שוב, אבל החליט להתעלם מזה כי ג'ונגקוק נראה די רציני.
"אממ... אוקיי...? במה אתה צריך את העזרה שלי?" הוא שאל.
ג'ונגקוק הסתכל ימינה ושמאלה ובדק שאף אחד לא עבר או היה בסביבתם. בגלל שהובי ויונגי שוב רבו בסלון, וג'ין ונמג'ון דיברו על משהו, ג'ונגקוק חשב שזה יהיה עדיף אם ידברו במקום סגור ושקט כי אסור שמישהו ישמע על זה. הוא לקח את ידו ונכנס לחדר הקרוב ביותר לחדר האמבטיה.
"תראה, אני יודע שאנחנו הרגע נפגשנו, אבל זה בשביל טה. אני צריך שתשאיל לי את המכונית שלך" הוא אמר, ועיניו של ג'ימין התרחבו.
"אני לא יודע ג'ונגקוק... זה מסוכן מדי בשבילכם לצאת מהבית, ואני לא יודע אפילו את הסיבה"
"אל תדאג לגבינו, אנחנו פשוט נלבש את המסכות שלנו, והחלטנו גם ללכת בלילה, כך שאף אחד לא יזהה אותנו בגלל החושך. אם אגיד לך את הסיבה, אתה תסכים?"
ג'ונגקוק שאל עם הבעה מתחננת. ג'ימין היסס אבל הנהן בראשו אחרי כמה דקות של מלחמה פנימית שהייתה לו עם עצמו לגבי מה כדאי לו לומר ואם הוא צריך להסכים או לסרב.
"אוקיי, אני סומך עליכם לגבי עניין המסכות והחושך, אבל בכל מקרה בבקשה תיזהרו. עכשיו, תגיד לי את סיבה. טאהיונג הוא החבר הכי טוב שלי וגם אני רוצה לעשות משהו כדי לעזור לו. בבקשה תגיד לי מה קרה" ג'ימין אמר עם טון מודאג.
"אממ... אתה זוכר שאתמול כשבאנו לאכול ארוחת בוקר טאהיונג נראה כאילו הוא בכה?" ג'ימין הנהן בראשו וסימן לו להמשיך.
"ובכן, הוא באמת בכה. מה שקרה זה, כאשר התעוררנו הוא נראה מוטרד, אז שאלתי אותו אם הוא ישן טוב. הוא אמר לי שכן משום שהייתי לצידו, אבל עדיין היה אפשר לראות עצב בעיניו. החלטתי שאשאל אותו מאוחר יותר על זה כי אני לא רוצה לגרום לו להרגיש כאילו אני מכריח אותו להגיד לי. מאוחר יותר, כאשר חיכינו שג'ין היונג יסיים את הכנת ארוחת הבוקר, שאלתי אותו על זה שוב. בהתחלה הוא אמר שהוא בסדר גמור וכל זה, אבל עדיין לא האמנתי לו, אז הוא וויתר ואמר לי. הוא אמר לי שהוא חלם על אחותו ושהוא ממש מתגעגע אליה, אז הבטחתי לו שהוא יראה אותה בקרוב. זוהי הסיבה שאני צריך את המכונית שלך, היונג"
YOU ARE READING
Running From The Law | TAEKOOK
Fanficטאהיונג היה אחרי יום לימודים רגיל. כשהגיע הביתה, אביו עשה את אותן הזוועות שהוא עושה לאחותו כל יום, שוב. הוא לא יכל לשאת יותר את מעשיו של אביו לאחותו, והרג אותו. שכנים דיווחו עליו למשטרה והוא נעצר. בכלא הוא פוגש את ג'ונגקוק, שותפו לתא, ואת שאר חבריו...
