פרק 4- ווידוי

967 87 52
                                    

ג'ונגקוק ידע שיש לו רגשות עבור טאהיונג מהרגע שראה אותו, ולאט לאט, ככל שחלפו הימים, הוא התאהב בו אפילו יותר. הוא לא היה בטוח מה הוא אוהב בו, אבל הוא פשוט הרגיש כאילו הם שני חלקים שנועדו להיות מחוברים ביחד, כמו פאזל.

הוא אהב אותו כל כך, שהוא לא יכול לשמור את זה יותר, למרות שהם הכירו אחד את השני רק כמה ימים. הוא רק רצה לנשק אותו, לחבק אותו, ולהיות איתו כל הזמן כל כך, שזה אפילו הפחיד את עצמו.

מה שהוא לא ידע היה שטאהיונג הרגיש בדיוק אותו הדבר. הוא לא ידע למה, אבל למרות שהוא לא כל כך הכיר אותו, הוא הרגיש כאילו הם מכירים אחד את השני שנים. הוא חש רצון עז להיות איתו כל יום כל היום.

זו הייתה הסיבה שהוא היה בהלם כשג'ונגקוק אמר לו לנשק אותו, הוא לא ידע מה לעשות או להגיד. הוא פשוט בהה בעיניים היפות של ג'ונגקוק, עם פה פתוח מהלם.

אחרי כמה דקות של בהייה, ג'ונגקוק הבין שהוא לא הולך לקבל ממנו תשובה, אז הוא פשוט משך את טאהיונג אליו, והצמיד את השפתיים שלהם יחד.

טאהיונג היה המום ומשותק לגמרי בהתחלה, אבל הוא במהירות נישק בחזרה כשהבין מה קורה.

זו הייתה נשיקה מתוקה ועדינה, ושניהם נהנו ממנה. כשהם הפרידו את שפתיהם, הם פשוט הסתכלו אחד לשני בעיניים, וג'ונגקוק חייך עם עיניים נוצצות.

"אתה יודע למה ביקשתי ממך לנשק אותי?"

ג'ונגקוק שאל, עדיין מחייך. בניגוד אליו, טאהיונג היה מבולבל וסקרן בו בזמן אז הוא שאל למה, מקווה בראשו שהתשובה היא מה שהוא חשב שהיא.

"אתה באמת לא יודע למה ביקשתי ממך לנשק אותי?" ג'ונגקוק שאל וצחקק מעט כשטאהיונג הנהן בראשו.

"אוקיי, אני אגיד לך" אמר בחיוך וצחק בשקט.

"בקשתי ממך לעשות את זה כי מהרגע הראשון שפגשתי אותך, התחלתי להרגיש כל מיני דברים כלפיך. טאהיונג, אני יודע שאנחנו אפילו לא מכירים אחד את השני כל כך הרבה זמן, אבל אני באמת מרגיש כאילו אנחנו מכירים מאז שאנחנו ילדים קטנים. זה אולי ישמע קצת מצחיק וקיטשי בעיניך, אבל בזמן האחרון יש לי את הרצון הזה להיות איתך כל יום, להיות מסוגל לנשק ולחבק אותך כל יום כל היום. להתעורר ולראות אותך לידי כל בוקר, ופשוט להיות מסוגל להגיד לך את חמש המילים המשמעותיות אך פשוטות האלה"

הוא אמר והסתכל לו בעיניים עם חיוך ענק על פניו, בעוד הוא לוקח את ידו בשלו,

"קים טאהיונג, אני אוהב אותך"

המילים האלה שג'ונגקוק אמר גרמו לטאהיונג כל כך הרבה אושר. זו הייתה התשובה שהוא רצה לשמוע ממנו, והנה הוא כאן, עומד מול ג'ונגקוק עם עיניים דומעות, ומחייך.

טאהיונג באמת לא ידע איך להגיב למצב הזה, או מה לומר, אז בהתחלה הוא רק בהה בו, אבל הוא לא יכל או ידע איך להתמודד עם כמות האושר שהוא הרגיש באותו רגע אז הוא פשוט קפץ על ג'ונגקוק, עטף את זרועותיו ורגליו סביב גופו, וחיבק אותו חזק, עד שג'ונגקוק כבר לא יכל לנשום.

"אממ.. היונג... אני... אני לא יכול לנשום" ג'ונגקוק אמר.

טאהיונג קפץ במהירות אל הקרקע בעיניים מצטערות ומבט מתנצל.

"מצטער"

הוא אמר,אבל האושר התגבר עליו שוב אז הוא קפץ על ג'ונגקוק שוב, אבל הפעם הוא חיבק אותו פחות חזק ושתל נשיקות קטנות על פניו של ג'ונגקוק, שהיה מבולבל ממעשיו, אבל חיבק בחזרה וחייך מהנשיקות שטאהיונג נתן לו.

טאהיונג היה כל כך מאושר שהוא פשוט נישק את ג'ונגקוק שוב, אבל הפעם עם יותר תשוקה ואהבה. ג'ונגקוק כמובן נישק בחזרה באופן כמעט מיידי וכשהם התרחקו בגלל חוסר אוויר, טאהיונג הודה.

"ג'ון ג'ונגקוק, גם אני אוהב אותך, ולא, אתה לא נשמעת קיטשי בכלל. אני מרגיש אותו הדבר", הוא אמר עם החיוך הגדול ביותר שהוא יכל אי פעם לחייך, ועיניים נוצצות.

ברגע שג'ונגקוק שמע את הדברים האלה הוא ידע שאף פעם, אפילו לא פעם אחת בכל ימי חייו, הוא הרגיש כל כך שמח ולכן הוא גנב את שפתיו של טאהיונג לעוד נשיקה מלאת אהבה ותשוקה, עד שהם התרחקו שוב והתחבקו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"עם כמה שאני רוצה שהרגע הזה יימשך לנצח, אנחנו צריכים לחזור לחבר'ה" ג'ונגקוק אמר לאחר כמה דקות שהם התחבקו, וצחקק.

"אוקיי, אבל מה נגיד להם? הם בטוח ישאלו מה עשינו כל הזמן הזה" טאהיונג שאל קצת מבולבל.

"קים טאהיונג, האם אתה תעשה אותי האסיר הכי מאושר בעולם ותהיה חבר שלי?"

שוב האושר התגבר על טאהיונג והוא קפץ על ג'ונגקוק, עטף את זרועותיו סביב צווארו ורגליו סביב מותניו, ושתל נשיקות רכות על פניו. שוב. בין הנשיקות הוא אמר נרגש,

"כמובן שאני אהיה חבר שלך ג'ונגקוק!" כשהוא שמע את זה, פניו של ג'ונגקוק האירו יותר מהשמש.

"אז זה מה שאנחנו נגיד להם" אמר וצחקק בשמחה.

לאחר מכן הם הלכו לחברים שלהם והסבירו הכל. הם סיפרו לטאהיונג את התכנית לבריחה ואת כל הדברים שהם סיכמו.

מה שהם לא ידעו היה, שמישהו צוטט להם ושמע כל מילה שהם אמרו כל הזמן הזה.

Running From The Law | TAEKOOKWhere stories live. Discover now