טאהיונג היה אחרי יום לימודים רגיל. כשהגיע הביתה, אביו עשה את אותן הזוועות שהוא עושה לאחותו כל יום, שוב. הוא לא יכל לשאת יותר את מעשיו של אביו לאחותו, והרג אותו. שכנים דיווחו עליו למשטרה והוא נעצר. בכלא הוא פוגש את ג'ונגקוק, שותפו לתא, ואת שאר חבריו...
הם כבר נכנסו לעיר, אבל לא ציפו לראות את מה שראו. הם היו שם מכונית, יושבים בשקט ומחכים שג'ימין יגיע לביתו, כשפתאום ראו מודעות מבוקשים בכל מקום. אבל זה לא היה מה שהפתיע אותם.
על המודעות היו תמונות של פרצופים מאוד מוכרים להם. הפנים שלהם היו על המודעות והם התחילו להיכנס לפאניקה.
"אנחנו בצרה גדולה עכשיו, ואנחנו צריכים לחשוב על משהו מהר לפני שאנשים יזהו אותנו וידווחו עלינו למשטרה" אמר נמג'ון בבהלה.
"באמא שלך" יונגי וג'ין אמרו באותו הזמן, עצבניים כי הוא העיר אותם.
"ג'ימיני, מתי נגיע לבית שלך כבר?" הובי אמר ועשה פרצוף עצוב כי הוא היה ממש רעב.
"אנחנו נגיע עוד חמש דקות בדיוק אז אין לכם מה לדאוג. רק תוודאו שאנשים לא יראו אתכם דרך החלונות" ג'ימין אמר בשקט כשעיניו על הכביש.
חמש דקות לאחר מכן, הם סוף סוף הגיעו ובמהירות נכנסו לבית כדי שאנשים לא יזהו אותם.
ג'ימין גר בווילה ענקית לבד, כך שהיה הרבה מקום למצבים שהרבה חברים היו באים. (הנה תמונה של הבית👇)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הדבר הטוב לגבי ביתו של ג'ימין הוא שזה מקום מושלם עבור אלה שרוצים לברוח, כי סביב הווילה היו שיחים גדולים וגבוהים כך שאיש לא יכל לראות מה קורה בפנים. יתרון נוסף היה שלג'ימין הייתה מצלמה נסתרת מעל דלת הכניסה. בכל פעם שמישהו בא, הוא יכל לראות מי זה היה על המסך הקטן ליד הדלת, כך שלא היו שום הפתעות.
כשהם נכנסו לבית הם היו המומים מהיופי שלו, למעט טאהיונג כי הוא היה שם יותר משהיה בבית שלו. הבית של ג'ימין היה המקום הרגוע שלו.
הסלון היה די גדול, וכך גם היה המטבח. לג'ימין היו חמישה חדרי שינה ולכל אחד מהם היו שירותים וחדרי אמבטיה בפנים.
הם הסכימו שטאקוק יהיו יחד בחדר, נמג'ון וג'ין יהיו גם בחדר יחד בגלל שהם ה'הורים', ג'ייהופ יהיה בחדר של ג'ימין איתו כי מסיבה כלשהי הם התחברו אחד לשני הכי הרבה מאז שנפגשו, ויונגי וטה-או יצטרכו להיות בחדר לבד כי יונגי צריך את השקט והפרטיות שלו, וטה-או יעזוב לבית של חבר שלו ביום למחרת.
"חבר'ה תקשיבו בבקשה, אני רוצה לומר משהו"
אמר טה-או פתאום, באמצע שיחתם, וכולם הביטו בו והנהנו כסימן שהוא יכול להמשיך את דבריו.
"אני באמת מעריך את זה שנתתם לי לברוח איתכם למרות שאתם אפילו לא מכירים אותי, אבל אני חושב שאני אהיה סתם טרחה אם אני אשאר כאן איתכם. דברתי עם חבר שלי ומסתבר שהוא עבר מהבית הישן שלו ועכשיו הוא גר בסוף הרחוב הזה, אז אני אשאר בבית שלו. אמרתי לו שאני אבוא מחר כי כבר יחסית מאוחר עכשיו. האם זה בסדר?"
"זה בסדר טה-או היונג, אבל בבקשה היזהר בדרך שלך ותוודא שאף אחד לא יראה ויזהה אותך" אמר ג'ימין.
"כן אני מבטיח שאהיה זהיר. אני אעזוב מחר בבוקר" טה-או אמר וחייך חיוך חושף שיניים.
הם המשיכו בשיחתם ונהנו זה מזה כל כך, שהם אפילו לא שמו לב מה השעה, כך שהם אמרו לילה-טוב זה לזה ועלו לחדר השינה שלהם.
