אלבוס סוורוס פוטר

פרק 5

דודה הרמיוני!!"
"צווחתי בהתלהבות מדומה.
אני כלכך שמח לפגוש אותך שוב!
באמת? היא שואלת בחשד אך מצחקקת.
"כן.. ברור שכן" עניתי במבוכה.
בדרך כלל באמת הייתי שמח לפגוש אותה שוב, רק שהפעם הייתי צריך לגנוב ממנה וזה לא נעים לי..
אף פעם לא הראתי את ההתלהבות שלי כשנפגשנו, דודה הרמיוני ממש חכמה ומצחיקה והיא גם ממש יפה ואני כל הזמן צוחק שאם היא לא הייתה דודה שלי, הייתי מתחתן איתה.
הבנתי ממה נובע החשד שלה, כמו שאמרתי, אף פעם לא הראתי את ההתלהבות שלי כשפגשתי אותה...
ניסיתי להישמע כנה בהמשך דברי:
אמממ הרמי (ככה אני קורא לה לפעמים כשיש לי מצב רוח טוב) אני ממש צמא אולי תכיני לי משהו לשתות?
אולי תה?
אמרתי בתחינה ועשיתי עיניים גדולות.
היא ציחקקה, "זה לא אפשרי לעמוד בפני העיניים שלך, חכה פה, עוד שנייה אני חוזרת"
נמלאתי הקלה שהיא הלכה אך גם זה הרגיש כאילו יש לי משהו ממש כבד על הלב..
קמתי במהירות בשקט והלכתי כמה צעדים לכיוון ארון השיקויים, שנמצא בקצה החדר.
נמלאתי פחד, לא יכולתי לעשות את זה להרמיוני...
היא כלכך טובה אליי כל הזמן, אני לא יכול לעשות את זה.
אבל נזכרתי בקול המתחנן של סקורפיוס ונזכרתי לאיזו מטרה אני עושה את זה ונמלאתי אומץ.
"עכשיו רק לגלות מה הבקבוקון הנכון"
לחשתי לעצמי.
מה אמרת?
צעקה אליי הרמיוני מהמטבח.
נלחצתי, "כלום!!"
צעקתי.
אוי לא, היא עוד מעט מסיימת.
הלך עליי, אני צריך למהר, לפני שהיא תבוא.
ראיתי בקבוקונים בצבעים שונים ועל כל אחד רשום משהו אחד.
היה אחד שעליו היה רשום 'הפלא ושלד'
ועוד אחד שעליו היה רשום 'וריטסרום'
וגם 'פליקס פליצס' שאני זוכר במעומעם שאבא שלי סיפר לי שזכה בו בגלל שהוא היה היחיד שהצליח להכין איזה שיקויי נכון וכל שאר הכיתה נכשלה באיזה שיעור שיקויים..
אבל לא מצאתי את השיקויי שהייתי צריך וכבר עכשיו באמת נלחצתי, כי שמעתי את הצעדים של הרמיוני.
ראיתי כבר את הרגליים שלה, סגרתי את הארון במהירות וחזרתי לשבת על הספה.
הרמיוני נכנסה עם התה והגישה לי אותו.
"קח, אני מקווה שתאהב את התה, הוא בטעם פירות יער"
היא אמרה לי במתיקות.
תודה.
עניתי לה במתיקות חזרה.
רק חכה לי רגע אלבוס אני צריכה ללכת עכשיו למשרד למקרה חירום, אבל שנייה ואני חוזרת.
"זה בסדר, אני אחכה לך פה"
היא נתנה לי נשיקה והלכה.
טוב.. עכשיו יש לי זמן.
הוצאתי את השיקויי המזויף של פולימיצי שבעצם בכלל הוא מיץ תפוחים..
למרות שיהיה לי הרבה זמן אני מעדיף לסיים עם זה מהר, בכל מקרה, בכל דקה דוד רון עלול לבוא..
פתחתי במהירות את הארון ואחרי כדקה של חיפושים, מצאתי את השיקויי.
שמעתי את הדלת נפתחת, הלב שלי הפסיק לפעום לשנייה.
במהירות התאוששתי והחלפתי את השיקויי המזויף בשיקויי האמיתי ומהר שמתי את השיקויי האמיתי בתיק.
רצתי אל הספה והתיישבתי;
ראיתי רגליים כבדות פוסעות במסדרון וידעתי שזה דוד רון.
הוא נכנס וצעק לי:
שלום אלבוס!
הרמיוני אמרה לי שתהיה פה, אז באתי הנה להעסיק אותך!
הוא צחק.
והתחיל לספר לי בדיחות, הרי הוא עובד גם בחנות תעלולים עם אחיו ג'ורג' והוא בדחן ענקי!
אבל באמת.. מאחורי הצחוקים האלו, מסתתר סיפור עצוב..
אחיו התאום של ג'ורג', פרד, היה אמור לנהל איתו את החנות, והוא באמת ניהל, כמה זמן...
רק שאחר כך... הוא מת.
הוא מת כגיבור, ב'קרב על הוגוורטס'
זה היה משבר ענקי בשביל המשפחה ובשביל החנות, אז ג'ורג' לקח את רון במקום אחיו לעבוד איתו, הוא תמיד עושה את עצמו עליז, אבל אני שם לב לעצב שתמיד בעיניו...
אז אחרי כחצי שעה שרון שיעשע אותי עם בדיחותיו ואני סיימתי את התה, הרמיוני חזרה ופשוט דיברנו כולנו ביחד, כמו משפחה.
בעצם, אנחנו באמת משפחה אבל אני התכוונתי למשפחה הקטנה..
שבה יש אמא, אבא ובן.
זה היה ממש כיף ולא רציתי ללכת, אבל ידעתי שאני צריך ללכת לסקורפיוס.
אז נפרדתי מהם לשלום והלכתי לסקורפיוס במהירות.