אלבוס סוורוס פוטר

פרק 21

יצאתי בריצה מהחדר הסודי ולקחתי עמי רק שרביט, החבאתי אותו בגלימה שלי.
רצתי מהר בכיוון החדר שהשארתי בו את אלבוס, וכשנכנסתי, לא ראיתי שם אף אחד.
התכוונתי ללכת לספריה, זה ברור שאם הם יעברו מקום הם יבואו לשם..
אבל אז נזכרתי שאם אני כבר הולך לשם כדאי שאטיל על עצמי כישוף כבד, כישוף שיסתיר אותי מעיני אחרים, שיהפוך אותי לבלתי נראה.
לקחתי את השרביט וכיוונתי אותו על עצמי "אינביזיביליה" לחשתי, והפכתי בלתי נראה, רק חבל שהכישוף עובד רק שעה, אני חייב למהר.
רצתי לספריה בשיא המהירות והשקט ובדיוק כשבאתי להיכנס, שמעתי קול מהעבר השני של הדלת, "כן גברתי, אני כבר יוצא" שמעתי את המנעול נפתח וזזתי הצידה, מהדלת יצא האוכל מוות שדיבר איתי, אם אני לא טועה, זה היה אנטונין דולוחוב, הוא לא ראה אותי כמובן, ובינתיים שהדלת היתה פתוחה, חמקתי לבפנים, בינתיים הספריה הפכה למבנה עוד יותר אפל משהיה, היא האפילה, והיה שם כבר תישע אוכלי מוות! לא כולל דולוחוב ולצערי הרב... דלפי.
כן, דלפי כאן.
זאת כנראה הייתה ההפתעה, הפתעה לא נעימה.
הרגשתי חלחלה ופחד, והרגשתי גם רצון לברוח, הסתכלתי סביבי וראיתי שדלפי יושבת על "כס מלכות" אם אפשר לקרוא לו כך, הוא היה מעוטר בציורים של ציפור פניקס אירי, דלפי..
ליד ה"כס" הזה, היה קשור.. אלבוס!
אבל.. הוא היה נראה כלכך אומלל, ראיתי שהתעללו בו, אני חייב להמציא משהו.. משהו שיוציא את דלפי מריכוז ואני יוכל ללכת לעזור לאלבוס.. רגע, אני יודע מה לעשות.. רצתי לכיוון הכי רחוק בספריה, ליד החלון, אין שם אף אחד, ואני בטוח שאיפה שהוא באיזור יש פצצות סירחון. פרצוף זומם עלה על פניי בלי ששמתי לב.
**
הפצצות סירחון באמת היו קרובות, במזל! השתמשתי בלחש זימון אציו כדי לקחת אותם, עכשיו רק נשאר לזרוק אותם! הלכתי בשקט לכיוון שכולם היו בו והגעתי לשם, קודם כל הוצאתי שרביט כשאף אחד לא הסתכל לכיווני ולחשתי "ואפורקאלי" ופתאום החדר התמלא גז והאוכלי מוות התחילו לצעוק ודלפי צעקה מעל כולם: "מי עשה את זה?!" ועכשיו התחלתי לזרוק את הפצצות והתחיל בלגן, כולם התחילו לרוץ ואני רצתי לאלבוס, ולחשתי לו במהירות באוזן, "אתה חייב לברוח מכאן! יש לי רעיון מה לעשות!" הוא ענה לי חלושות, אך שמעתי שמחה בקולו "אני לא יכול, המצב שלי לא טוב.. הם התעללו בי כי ברחת, הם צריכים את שנינו בשביל להשתלט על עולם הקוסמים, ויותר."
"ו.. למה אני לא רואה אותך? כמה זמן אתה ככה?" עכשיו קלטתי שאני כבר חצי בלתי נראה, לא נשאר לי עוד הרבה זמן.. ואי אפשר להטיל לחש כזה פעמיים ביום.
עניתי לו, "לא משנה.. אל תדאג"
הגז התחיל להתמעט, התחלתי להזדרז -

וניסיתי את כל הלחשים האפשריים לשחרור כבלים, שום דבר לא הצליח, ושמתי לב שהגז מתפוגג, שמעתי דלת נטרקת, לא ראו מי נכנס או יצא, אבל היה ברור שדלפי חשבה שזה מי ששחרר את הפצצות ואת הגז, שמעתי אותה אומרת, "היי! אתם! חמישה לוזרים, בואו איתי! זה בטח המאלפוי ברח!"
הגז התפוגג לגמרי, וראיתי שבחדר נשארו חמישה אוכלי מוות שטיילו ולא ממש ניסו לעשות משהו בעניין, היה לי זמן לדבר, אז סיפרתי לאלבוס את התכנית שלי.
"אתה חייב לעשות את זה, תשכח ממני, תהיה שמח שהצלחת במשימה! אין לנו הרבה זמן!" "לא.." לחשתי.
"אתה כל מה שיש לי! אני... אני.. אני אוהב אותך!" נפלט לי, אבל לא יכולתי לחזור בי.
"ממ, מה?" הוא גימגם.
"אני.. טוב כן, אין טעם להתכחש, אני אוהב אותך, לא סתם אוהב, באמת אוהב, אני רוצה שנהיה חברים, אתה לא יכל לעזוב אותי!"
"אבל.. מה עם רוז?"
שאל אותי.
"דבר ראשון.. נפרדנו ודבר שני.. אני בי, ביסקסואל, אני אוהב בנים וגם בנות."
"באמת? אז תשמע.. אני שומר את זה הרבה זמן, ואני שמח שאתה מרגיש כמוני, אני גם אוהב אותך!"
הוא גימגם בהתרגשות.
לא האמנתי למשמע אוזניי, אלבוס אוהב אותי.
שתקנו זמן מה ואז הוא אמר, "אם אתה אוהב אותי, אתה חייב לעשות את זה, רק בבקשה, אחר כך תגיד להוריי ולאחים שלי, שאני מצטער על הכל!" דמעות התחילו לזלוג מעיניו.
"לא! אני לא רוצה לאבד אותך!" קולי נשבר.
פתאום הוא הסתכל עליי מוזר, והבנתי למה, הוא התחיל לראות אותי, התחלתי להיות נראה, הייתי חייב למהר.
"קדימה, תעשה את זה, אני מאמין בך! בבקשה, בשבילי."
הסתכלתי עליו, דמעות עלו בעיני, ואמרתי "בסדר, רק בשבילך.. ועוד הפעם, אני אוהב אותך!"
הוא ענה לי בקצרה ונישק אותי נשיקה רפוייה, "גם אני".
נעמדתי וכל הראשים הסתובבו אלי, ושמעתי מבחוץ את הקול של דלפי, כולם הסתכלו עליי לרגע ואז, לפני שהם הסתערו, הוצאתי שרביט וצעקתי "מורס פרוטקטור" ואז הכל החשיך.
התעוררתי על הרצפה בספרייה, מסביבי כולם היו... מתים.