אני זוכר שבזמן העילפון שלי לפעמים שמעתי עוד הפעם את דלפי אומרת "אני יודעת איפה אתם" או ששמעתי אותה צוחקת צחוק מרושע ולא הייתי ממש רגוע ובגלל זה כשסוף סוף התעוררתי...
אני זוכר שפקחתי עיניים וישר התחלתי לצעוק, אני לא זוכר מה, אבל אני זוכר שאלבוס ישר רץ אליי והרגיע אותי..
כעבור חצי שעה נרגעתי והסתכלתי סביבי, להפתעתי הרבה, הייתי בספריה ושכבתי על מזרון.
"מה" שאלתי.
"לא משנה, אני אסביר אחר כך, העיקר שהתעוררת.. עכשיו תסביר לי אתה, מה קרה?"
סיפרתי לו הכל, על הפלאשבק עם דלפי ועל השינה שלי
הוא נראה מודאג, כמובן.. איך אפשר לא לדאוג?
הוא הסתכל עליי ואמר בשיא הרצינות, "אתה צודק, אנחנו חייבים להתחיל ללמוד, בוא"
קמתי, ניגשתי לשולחן, והתחלנו ללמוד... גם את הדברים הכי נוראים,
התחלנו ללמוד כל יום, למדנו יום ולילה, כמעט בלי לאכול, ככה עבר עלינו השבועיים הבאים והתקדמנו במהירות, למדתי את כל הדברים הכי נוראים שאפשר לעשות ואת התרופות להם אבל לא למדנו כמעט כלום חשוב מהספר הפשוט, אלבוס כבר שאל אותי למה אני משאיר אותו, עניתי לו שאני פשוט מרגיש שהוא חשוב ולא דיברנו על זה יותר... אמרתי לאלבוס שאני חושב שדלפי שיקרה והיא לא יודעת איפה אנחנו והיא פשוט רצתה שנפחד אבל אז קרה משהו, וידעתי שלא הייתי צריך לפתוח את הפה...
---
סליחה שהפרק קצר;;
YOU ARE READING
אלבוס סוורוס פוטר
Fanfictionמדובר בסיפור זה על בנו של הארי פוטר, אלבוס סוורוס פוטר שעוד הפעם מגיע לריב עם משפחתו למרות נסיונותיהם הכושלים להשלים..כל המריבות האלה באות מזה שמשפחתו לא מספרת לו מי ברח מהאזקאבן בפעם האחרונה שהייתה לא מזמן. אלבוס וחברו הטוב סקורפיוס מנסים להבין מה...
