אלבוס סוורוס פוטר

פרק 14

"וואו" רק אמרתי, נשימתי נעתקה לרגע ואז המשכתי,
"אתה היית גר כאן?"
"במקום הקודר והמבודד הזה?"
אחרי כמה שניות של שקט הוא ענה..
"כן, הייתי גר כאן.. אני עדיין לא יכול להאמין שהצלחתי לשרוד כאן.. כנראה בגלל שפעם הייתי גם קודר ומבודד, ובגלל זה המקום היה מתאים בשבילי.." הוא אמר בניסיון לומר זאת בקול אדיש, אך שמעתי את נימת העצב בקולו.
לרגע אחד פשוט עמדנו בדממה ובהינו בבית, עמדנו מול השער והסתכלנו על האחוזה בשלמותה.
האחוזה הייתה מאוד גדולה, היה ברור שהיא עלתה הון, ידעתי גם לפני זה שסבא וסבתא היו עשירים והיה להם בית גדול, אבל לא חשבתי שהם היו עד כדי כך עשירים שיכלו לספק לעצמם בית כזה, הוא היה.. איך לומר זאת? עצום.
אף פעם לא הבנתי למה לא גרנו שם, תמיד כששאלתי את אבא הוא אמר שזה בגלל שהוא רוצה להיות עצמאי ולדאוג בעצמו לבית שהוא יקנה לבד, בכספו שלו.
אבל אף פעם לא באמת האמנתי לו.. עכשיו הבנתי למה לא גרנו כאן, למרות שהאחוזה ענקית יש לה גם חסרון ענקי, האחוזה הזאת מאוד קודרת ומבודדת.. ואפילו קצת אפלה.
עכשיו היה ברור לי שעד עכשיו אבא לא יכול להשלים עם הילדות שלו, ולא מסוגל להסתגל עוד הפעם לגור בבית הזה, שבעצם היה בית ילדותו.
אלבוס קטע את השקט ששרר ואמר,
"טוב אז.. אנחנו נכנסים? צריך לתכנן הכל.. הגנות על הבית.. עוד מעט אבא שלי יחזור הביתה ואם הוא יראה שאני לא שם, הוא יתחיל לחפש ואז הוא בטוח ימצא אותי, ואני אמות."
אבא שלי ענה,
"כן-כן כמובן, בואו נכנס, אני אראה לכם את הבית ואגיד לכם איפה תוכלו להשיג שיקויים למקרה שתתצטרכו, ואני אעזור לכם בהתמצאות בבית, ואחר כך אני אטיל הגנות על הבית ואצטרך לעזוב אתכם, כנראה שלהרבה זמן."
את כל זה הוא אמר בנימת קול נמרצת אך עצובה.
ידעתי שקשה לו לחזור לכאן והוא בכל מקרה עשה את זה, בשבילי, בשבילנו.
אני מעריץ על זה את אבא שלי, זה ממש אמיץ מצידו.
נכנסנו דרך השער, אבא הטיל לחש 'אלוהומורה' על המנעול והדלת נפתחה בחריקה. בתוך הבית היה ריח של עובש והיו קורי עכביש על הקירות, גם כאן היה קודר, אפל ומבודד.. וגם מאוד שקט..
"אה, וכדאי שתנקו כאן גם קצת"
אבא הוסיף בצחוק.
"שמנו לב" אלבוס ציחקק.
אבא חייך והתחיל לפסוע לכיוון הדלת שהיתה מלפנינו,
"שלום לכם אנשים נכבדים, הסיור שלכם מתחיל כאן, במטבח, כיוון שזהו המקום הכי חשוב, המקום שבו אתם תאכלו!"
הוא אמר בצחוק