מגיל קטן

10-אמנתי

נ.מ של רון

ירדתי למטה שכולם מסתכלים עליי מודאגים.
"אמרתי משהו לא בסדר?" שאל ליעד
"ההורים שלי...." נסתי להמשיך
"ההורים שלי לא רצו את ספיר" אמרתי ושקט נהיה יותר מאיי פעם.
לאחר כמה שעות דניאל וספיר ירדו וכולנו הסתכלנו דניאל הלך לשבת הספה לידנו לעומת ספיר שהלכה למבט מכינה לה שתיה חמה ויוצאת למרפסת.
"נוו איך היא?" שאלתי
"היה קשה אבל הכל טוב" אמר מסתכל עליה כך גם אנחנו היא הוציאה את הטלפון שלה ובשניה היא הפילה את הכוס שתיה שלה.
הבעתי בדניאל וקמתי מהר למרפסת.
"ספיר, מה קרה?" שאלתי בלחץ
היא הרימה את ידה ברעד מראה לי וקאפתי גם אני, ההורים שלנו.
לפתע נשלחה עוד תמונה שאני וספיר עומדים ליד השני שאנחנו רק מביטים בתמונה שנשלחה עלינו.

ואז נשלחה שוב

נ.מ של ספיר

"מה?" המילה היחידה שיצאו מפי.
"יש להם ילד?" שאל רון
"יש לנו אח?" שאלנו ביחד מסתכלים על אחד השני וכרגע בחרנו לעשות את הדבר הכי מפגר.
התקשרתי מהר .
מתקשר...
מתקשר.....
מתקשר.......
"הלו? ספיר?" נשמע קול שכל כך התגעגעתי עליו כל כל כך שנאתי.
"איך לא סיפרתם לנו, איך לא סיפרתם שיש לנו אח?!" שאלתי עם דמעות.
"מי זה?" נשמע קול של אבי
"אל תתאגדו אנחנו לא נתריאח אותכם יותר, תמסרי שלום לאחי החדש!" אמרתי
"אני מצטער-" נשמע קול אך נתקעתי את השיחה נפלתי בוכה שרון מחזיק בי ודמעות יורדות מעינייו.
"הם הקימו משפחה, הם שונאים אותנו" אמר רון ודמעה ירדה מעיניו.
"הם שונאים אותי ואפילו לא עשיתי כלום" אמרתי בוכה וקון חיבק אותי.
"שהלכו לעזאזל, אנחנו ביחד וזאת המשפחה שלי את המשפחה שלי! אנחנו יחד לנצח!" אמר וחייכתי חיבקתי אותו שדמעות יורדות מעיניי.
"אתה המשפחה שלי!" אמרתי והוא ליטף את שערי נושק לראשי.
"אוהב אותך!" אמר וחייכתי.
"אוהבת אותך!" אמרתי והוא חייך גם.
"מתאים לי בקבוק אלכוהול" אמר רון
"גם לי" אמרתי
"פעם אחרונה שאני נותן לך לשתות אבל בפעם אני לא יעצור אותך" אמר וחייכתי הוא נכנס שעוד כולם פונים עליו בשאלות ממה שזה נראה הוא חזק עם שתי בקבוקי אלכוהול.
פתחנו את הפקק .
"לחיים?" שאלתי
"לחיים" אמר
"לחיים אל זה שאנחנו לא צריכים אף אחד כדי להצליח בחיים" אמר וחיחכתי.
"לחיים!" אמרתי והבקבוקים התנגשו ו אני שותה שלוק מהבקוק.
אני שתית מלא ונהייתי שיכורה ורון לעומת זאת עדין לא היה כל כך שיכור.
"מצחיק שאתה שואל שלי אם נישק אותי הרגשתי שונה" אמרתי וכולם היו בחוץ לראות מה קרה אבל רון אמר שלא משנה מה קורה רק בקרה חיים או מוות לגרום לנו להפסיק לשתות.
"מה זאת אומרת?" שרל רון שיכור שעוד כולם מסתכלים עלינו מודאגים.
"לא יודעת, עם דניאל זה נשיקה שאני אוהבת ואם ליאם זה נשיקה, לא יודעת" אמרתי מניפה את ידי.
"אוו רגע" אמרתי וכולם מביטים בי אפילו דניאל שנראה מודאג יותר מאיי פעם.
"אתה יודע אני מרחמת עליו" אמרתי
"על מי?" שאל רון ואני שותה עוד שלוק.
"על האחינו, מסכן גדל להורים נוטשים חארות" אמרתי והוא צחק.
"כל כך נכון" אמר קם
"אולי נלך למועדון מתחשק לי מוזיקה" אמר וקמתי ישר.
"ייאלה" אמרתי וקמנו שלימד ויליאם חוסמים את הדלת.
צעקנו עליהם עד שלפתע נשמע מוזיקה ויצאנו לבחוץ.
"בוא נהיה כאן במלה יש מוזיקה" אמרתי והוא הנהן שיכור ורקדנו אני משוגע .
ראיתי את דניאל צופה בי והתקרבתי עליו יושבת כליו ומנשקת אותו.
"בוא נעלה למעלה" אמרתי נושכת את אוזנו והוא נושך את שפתו התחתונה.
"אני ירקוד בשבילך" אמרתי שנית והוא רק הידק את שיניו על שפתו.
"אני יודעת שאתה רוצה" אמרתי מנשקת את צווארו אך כלום.
נאנחתי עצבנית.
קמה ממנו הולכת לליאם שכולם מביטים בי ירון צורח.
"תחיו כבר תשתחררו" צעק להמשיך לרקוד כמו מטומטם, ישבתי על ליאם.
"אתה רוצה לבלות איתי?" שאלתי שניה מלנשק אותו אך כלום.
"אתה לא רוצה לעלות אותי לחדר?" שאלתי פגועה.
"ספיר" אמר מחזיק במותניי וחייכתי שהצלחתי לגרום לו למשוך אותו איתי.
"יש לך חבר" אמר ומוריד אותי ממנו הנרות כעס יצאה ממני והלכתי לרון.
"אני הולכת" אמרתי הולכת לכיוון היציאה וליעד חסם אותה.
"זוז!" אמרתי אל לא קרה כלום.
"גם כן עולם הגברים!"צעקתי ועליתי לחדרי עצבנית הדלת נפתחה רואה את דניאל שהוא מצמיד אותי לקיר וכאב לי אך שמחתי שסופסוף הוא זז.
הוא נישק אותי ואני אותו מצמיד אותי עליו שאני מורידה את החולצה ממנו וגם בוא את שלי והוא מרים אותי לא יודעת לאן כמ אני לא ראיתי אני עסוקה בנשיקה הסוערת שלנו.
ולפתע אני מרגישה מים.
צרחה יצאה ממני מרוב הקור.
"תוציא אותי מפה!" צעקתי ושבאתי לצעוק שוב דניאל סתם את פי בנשיקה מוריד את המכנס שלי עוזב שניה את הידיים אבל הוא מנשק את צווארי ואני מוציאה אנחות.
"מצטער יפה שלי היום זה לא יקרה" אמר ולפתע שפך עלי סבון ושתף את גופי והניח אותי על המיטה שעייפות פורצת בי ו אני נרדמת.

קמתי עם כאב ראש ממש גדול שאני מחזיקה בראשי ויורדת למטה מתקשה ברמות, אני עוד שניה נופלת ומצליחה לייצב אותי.
אני הולכת למבטח מהר מוציאה כדור נגד כאב ראש ובולעת עם מים.
לקחתי עוד אחד וישבתי בסלון על בקבוק וחבילת כדורים.
רון ירד עם יד על הראש הוא ישב לידי שם שתי כדורים בפה ושתה מים.
"כמה שתינו?" שאל
"מאיפה אני יודעת" אמרתי
"כל אחד בקבוק" נשמע קול וראיתי את דניאל.
"הרבה" אמרתי בהלם.
"קרה משהו מסוכן? ריב? מכות?" שאלתי והוא ישב לידי.
"דיברת על זה שנישקת את ליאם שניסתם לגרום לי לקנא, ניסתה לשכב איתי אחרי שזה לא עבד לך הלכת לליאם מנסה איתו ואז בסוף רצית ללכת אבל ליעד חסם לך את הדלת ועלית ואני עליתי ידעתי שאת צריכה מקלחת ומיטה וידאתי שאת לא תשתפי פעולה אז גרמתי לך לחשוב שאנחנו הולכים לשכב אבל לקחתי אותך למקלחת אותך ואז הרמתי אותך למיטה ונרדמת." אמרתי מקצר הכי שיש לי.
"אני מצטערת" אמרתי והוא הנהן עם חיוך נותן לי נשיקה וחיחכתי חזרה.
ליאם וליעד ירדו ביחד.
"אני מצטערת על מה שקרה" אמרתי והם הנהנו.
"תודה לך" אמרתי לליאם ונתנתי לו חיבוק.
"זה בסדר הייתם ממש שיכורים" אמר והננתי.
"למה שתתיים בכלל?" שאל דניאל
"מסתבר שיש לנו אח, אמי לאבי עזבו אותנו בגיל 4 הם לא רצו אותי אבל רון היה עקשן יבחר להשאר יחד איתי והם עזבו לבנו לעצמם חיים חדשים, ובולידו ילד הוא נראה בן שנתיים, והתקשרתי עליה צעקתי עליה ושניתקתי היא באה להגיד שהיא מצטערת אבל לא רציתי לשמוע אותה." אמרתי ודמעה ירדה ממני.
נשמע צלצול בדלת דניאל פתח ולא אמנתי מי עמד שם...