מגיל קטן

2-חוגגים 10 שנים ביחד

הגענו לבית הספר שאני קוברת את ראשי בדניאל מבושה.
"נוו דיי תרימי את הראש" אמר
"אבל זה מביך" אמרתי והוא עצר
"מביך אותך לאהוב אותי?" שאל פגוע
"לא, לא מבין אותי לאהוב אותך מביך אותי ללבוש את החולצה, תן לי זמן להתרגל לזה" אמרתי והוא חייך מחבק אותי וצלצול להפסקה נשמעה וכולם יצאו ומביטים בי ובדניאל קברתי את ראשי בחזו והוא צחק

"בואי נשב" אמר והננתי ישבנו בספסל שבצד
כולם הגיעו.
הם ישבו.
"מזל טוב" אמר דור וחייכתי
"מה זה?" שאל לירן מצביע על חולצתי וקברתי את ראשי בדניאל.
"תראי להם" אמר דניאל
"ספיר"
"ספיר"
"ספיר"
"ספיר" הודדו אותי ונאנחתי קמתי מהספסל והסתובבתי.
תראי לאט לא רואים כלום" אמר דור ושלחתי לו מבט כועס
כולם צחקו ונהייתי אדומה
"האחורה" אמר לירן והסתובבתי
חזרתי לשבת שהם עדין צוחקים
"מה אתם צוחקים גם דניאל צריך לעשות משהו" אמרתי קמה
"דור אתה צריך לתת לו חובה" אמרתי והוא שילב את אצבעותיי ומשך נגד גופו.
"חובה עליך לשים לק" אמר דור וכולנו צחקנו במרה במטורפת שכולם הסתכלו עלינו
הוצאתי מהתיק שתי לקים
"מה אתה מעדיף ורוד או כחול?" שאלתי
"כחול" אמר מהר לקחתי את הלק ומרחתי לו.
"עכשיו תנהר את היד אחרי דקה" אמרתי ופרצוף עצבני נראה ממנו
"חכה חכה אנחנו לא גמרנו" אמר דניאל לדור שהוא צחקק
"עד שתרביץ לדור בוא תעשו תמונה" אמר לירן לדניאל
"תמונה של 10 שנים" אמר לירן צוחק והוא צילם אותי ואת דניאל שדניאל עם לק ואותי רואים שתי תמונות
"עליתי לעיתון בית ספר" אמר לירן
"מה למה?" שאל דניאל כועס
"אחי 10 שנים כולם חייבים תמונה" אמר לירן
"שאני עם לק, תגיד מה אתה צוחק?" שאל דניאל
"איזה פדיחות!" אמרתי קוברת את ראשי בחזו שהוא מחבק אותי וכולם צוחקים.
נשלחה לכולם כל מי שנרשם לבית ספר רואים אותי עם החולצה שדניאל הביא לי ואת הלק בידיים של דניאל, נשלחה הודעה גם עליי.
רואה את התמונות שלנו והכותרת רשום "חוגגים 10 שנים ביחד❤" 
"אני אפרק אותך!" צרחתי על לירן רודפת אחריו שכולם מסתכלים עלינו , הוא התחבא מאחורי דור
"נוו באמת ספיר, תשחררי" אמר דור לירן ברח ותפסתי אותו תפסתי בצווארו ביד אחת מביאה אותו איפה שאנחנו, נתתי לו כפה לראש והוא החזיק את ידו כתוצאה מהכפה
"ממש כאב" גיחח
"דני, הוא מעצבן אותי" אמרתי יושבת עליו והוא חייך(דני קיצור של דניאל)
"דיי כבר זבל, מספיק עצבנת" אמר דניאל ולירן הנהן צוחק.
לקחתי את הכפכף וזרקתי עליו וכולם צחקו עליו
"תרים את זה עכשיו!" אמרתי והוא ללא בררה הרים את הכפכף מניח מתחת לרגלי
"תודה" אמרתי והוא הנהן יושב
"אז מה יש היום משחק?" שאלתי
"כן בחמש" אמר דור
"אתן באות?" שאל לירן
"כן" אמרתי
נשלחה הודעה לכל הטלפונים.
הסתכלתי רואה 

-י'1 לומדים רגיל
-י'2 לומדים רגיל
-י'3 משחררים בשעה שישית
-י'4 משתחררים בשעה רביעית
-י'5 לומדים רגיל

"יש!" אמרו כל הבנים
"יש!" אמרה טל
"איזה באסה רק אני לומדת רגיל?" אמרתי
"גם אני" אמרה בר והנהנתי
"אני יבוא לאסוף אותך" אמר דניאל ונשק לשפתיי
"תודה" אמרתי

לאחר שעתיים

הגיע ההפסקה ודניאל, דור ולירן משתחררים שעה הבאה טל משתחררת.
בר ודור התנשקו לשלום וגם טל ולירן אני חבקתי את דניאל
"אני אוהבת אותך הכי בעולם" אמרתי
"גם אני" אמר נושק לראשי
"תתקשרי עליי שאני יבוא לאסוף אותך" אמר והנהנתי נותנת לו נשיקה בשפתיים והוא הולך עם הבנים

ישבנו וצחקנו שטל ובר מדברות על בנים
"הוא חתיך" אמרה בר ואני וטל הסתכלנו על הבחור והוא באמת נראה חתיך
"גם הוא" אמרה טל מסמנת עם ראשה אני מעיפה את מבטי קולטת את הבחור מסתכל עלינו והוא יושב במחששה
"הוא ערס" אמרתי
"ערס, ערס אבל חתיך" אמרה טל והנהנתי
צלצול נשמע והתקדמנו לכיתות
למדנו שעה וחכנו למורה שתכנס
לפתע המנהל נכנס לכיתה
"אני מצטער להודיע לכם, המורה אורית לא תגיע לשיעור יש לה בעיה משפחתית" הודיע המנהל וחייכתי מעט וכל התלמידים קפצו בשמחה
"אתם משוחררים" אמר וארזתי הכל לתיק ויצאתי מהכיתה לכיוון הבית של דניאל
אני יהיה אותי היום, היום הזה זה היום שלנו.
"אני הולכת לדניאל ביי" אמרתי לבר ולטל שראתה אותנו משתחררות
"תודיעי לדניאל שיבוא לקחת" אמרה בר לא מבינה
"אני רוצה להפתיע אותו" אמרתי והיא הנהנה בחיוך
הלכתי לבית של דניאל שבדרך הודעה נשלחה עליי

059-2000023(מזויף)- היי
~מי זה?~
059-2000023- ליאם, מהמחששה, שהסתכלת עליי בהפסקה
~אוו, היי~
ליאם הערס- רוצה לבוא לפגש שאני עושה כל השכבה באה
~כן, למה לא~
ליאם הערס- יופי☻, מה את עושה עכשיו?
~אני ידבר איתך יותר מאוחר אני לא יכולה עכשיו~ שלחתי שאני פותחת את הדלת הבית של דניאל, ככה אנחנו אין בינינו סודות.
הוזזתי את מבטי לראות עם דניאל בסלון ועצרתי אני רואה את דניאל מנשק משהי והוא מתנתק ממנה מביט בי ולא מסביר לא דוחף אותה ממנה נשאר פשוט במקום.
הוא בגד בי!
הטלפון שהיה לי נפל מידי שאני מביטה רק בהם והם לא יודעים מה לעשות אנחנו ככה כמה דקות ואני מנסה לעקל את זה לא שמתי לב ודמעות כבר התחילו לרדת.
התכופפתי לקחת את הטלפון ויצאתי פשוט יצאתי בלי להגיד מילה.
שמתי אוזניות ושמתי את השיר של עדן בן זקן שנראה בדיוק כמו מה שקרה לי עכשיו.

לזאת שניצחה!